ערעור שנדון בבית המשפט העליון נסב על שאלה תכנונית: אם כביש למבשרת ציון, שנפתח כפתרון זמני במסגרת פרויקט תחבורתי, עשוי להישאר פתוח – למרות שלא תוכנן ככביש קבוע. הדרך הזמנית הפכה לנתיב תחבורתי פעיל, והמועצה המקומית ביקשה לשמרו. עמדתה נתמכה על ידי גורמי ביטחון, שטענו כי מדובר בציר חיוני לטיפול באירועי חירום. מנגד, גופי שמירת טבע התריעו כי הכביש עובר בתוך נחל ארזה, יוצר פגיעה קשה בבית גידול של חיות בר, קוטע את רצף השטח הפתוח ופוגע במערכות אקולוגיות רגישות. (ראו: עע״מ 52437-03-25 מועצה מקומית מבשרת ציון נגד החברה להגנת הטבע, מיום 23.10.2025).
בקשת המועצה להותיר את הדרך פתוחה נדונה בוועדה הארצית לתשתיות לאומיות. הוועדה החליטה בדצמבר2022 ליתן הקלה, לפיה הדרך התיפתח לשנה אחת בלבד ולרכבי חירום בלבד. בהחלטה צוין כי מדובר בפתרון זמני עד לקידום תכנון מסודר. הובהר כי לפי החלטות התכנון המקוריות, הדרך הייתה אמורה להיסגר כבר באוגוסט 2022. בפועל, הכביש נותר פתוח לכלל כלי הרכב, משום שההחלטה לא הועברה לרשות התמרור ולא הוצבו במקום שלטי תנועה מתאימים.
בשנת 2023 הגישה המועצה המקומית בקשה להאריך את תוקף ההקלה בשנתיים נוספות, ולאפשר שימוש של כלל כלי הרכב בדרך. הוועדה החליטה באפריל 2024 לאשר את הארכה, תוך קביעה שניתן להותיר את הדרך פתוחה לכלי רכב פרטיים. בינואר 2025 התקיימה ישיבה נוספת שבה אושרה שוב פתיחת הדרך לכלל הרכבים. כך נוצר רצף של שתי החלטות שהרחיב את היקף השימוש בדרך, זאת למרות שהחלטות התכנון המקוריות הגבילו את השימוש בכביש הזמני לרכבי חירום בלבד.
החברה להגנת הטבע עתרה לבית המשפט לעניינים מנהליים כנגד החלטת הוועדה הארצית הנ"ל מינואר 2025, שאפשרה את פתיחת הדרך לכלל כלי הרכב. לטענת העותרת, החלטה זו, כמו גם קודמתה מאפריל 2024, התקבלו בהיעדר תשתית עובדתית מספקת ותוך סטייה מהחלטות תכנוניות קודמות, ובראשן ההחלטה משנת 2022, שהתירה שימוש בדרך לרכבי חירום בלבד. נטען כי בפועל נוצרה מציאות שבה דרך שנועדה לשמש פתרון זמני מופעלת באופן קבוע לכלל כלי הרכב, מבלי שנערכה בחינה סביבתית מקצועית ומקיפה ומבלי שננקט הליך תכנוני מלא כנדרש.
בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את העתירה באופן חלקי, וקבע כי הדרך תישאר פתוחה לרכבי חירום בלבד (עת"מ (מחוזי י-ם) 7635-06-24 החברה להגנת הטבע נ' ועדת המשנה להקלות של הוועדה הארצית לתכנון ובניה של תשתיות לאומיות ואח', מיום 30.01.2025). בית המשפט ציין כי הוועדה סטתה מהתכנון המקורי מבלי שהוצג בסיס עובדתי מספק המצדיק את השינוי. חוות הדעת המקצועיות תמכו בסגירת הדרך לכלי רכב פרטיים: יועצת תחבורה מטעם משרד התחבורה הבהירה כי פתיחת הכביש לכלל הרכבים עלולה להכביד על עומסי התנועה וכי תרומתו התחבורתית היא שולית. חוות דעת סביבתית של רשות הטבע והגנים קבעה כי הפגיעה בבית הגידול בנחל ארזה היא ממשית ואף בלתי הפיכה. עמדת המפקח על התעבורה במשרד התחבורה הייתה כי הדרך לא תוכננה לשמש כציר מרכזי לאורך זמן ותשתיתה אינה מתאימה לעומסים כבדים. ד"ר יריב מליחי מרשות הטבע והגנים הצביע על נזק מצטבר למערכת האקולוגית בנחל ארזה, לרבות פגיעה במעברים אקולוגיים חיוניים. אמיר בלבן מהחברה להגנת הטבע עמד על הפגיעה ברציפות השטח הפתוח ובאוכלוסיות בעלי החיים. גורמי הביטחון טענו כי הדרך חיונית למתן מענה מבצעי באירועי חירום.
בית המשפט לעניינים מנהליים קבע כי אין הצדקה תכנונית או סביבתית לפתיחת הדרך לכלל כלי הרכב, והורה על הגבלת השימוש בדרך לרכבי חירום בלבד, בהתאם לייעודה הזמני המקורי. ערעור על פסק הדין הוגש לבית המשפט העליון על ידי המועצה המקומית מבשרת ציון. לטענתה, החלטת הוועדה מינואר 2025, להתיר את ההקלה, היא החלטה מקצועית המצויה בליבת שיקול דעתה של רשות תכנונית, ולא היה מקום שבית המשפט יעמיד את שיקול דעתו תחת שיקול דעתו של מוסד התכנון. נטען כי הוועדה לא סטתה סטייה מהותית מהתכנון המקורי, אלא אישרה ארכה זמנית בלבד, שנועדה לאפשר את השלמת הבחינה המקצועית. המשיבה בערעור, החברה להגנת הטבע, טענה כי מתן ארכות חוזרות לפתיחת הדרך חותר תחת עקרון הזמניות, עד הפיכתו של פתרון זמני להסדר קבוע, מבלי שננקט הליך תכנוני מלא כנדרש. עוד נטען כי פתיחת הדרך לכלל כלי הרכב גורמת לפגיעה סביבתית מתמשכת.
בית המשפט העליון, ברוב דעות של כב' השופטים יוסף אלרון ואלכס שטיין, קיבל את הערעור והותיר על כנה את החלטת הוועדה מינואר 2025. משמעות הדבר היא שהכביש יישאר פתוח לכלל כלי הרכב למשך תקופת ההקלה הזמנית בת השנתיים (מאפריל 2024). נקבע כי ההחלטה בעניין זה מצויה בשיקול הדעת המקצועי של הוועדה הארצית, וכי הוועדה איזנה בין חוות דעת מקצועיות סותרות. מקום שבו מוצגות בפני הוועדה עמדות מקצועיות מנוגדות, הכרעה ביניהן נתונה לוועדה ולא לבית המשפט, כל עוד אין חריגה מובהקת מסמכות או טעות קיצונית המצדיקה התערבות.
כב' השופט חאלד כבוב, בדעת מיעוט, סבר כי יש לדחות את הערעור ולאמץ את פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים, כך שהדרך תיוותר פתוחה לרכבי חירום בלבד, וזאת עד להשלמת הליך תכנוני מוסדר. השופט כבוב הצביע על כך שהוועדה הציגה באופן לא מדויק את עמדת משרד התחבורה, שהבהיר כי התרומה התחבורתית של הכביש זניחה, והתעלמה מעמדת יועצת התנועה במשרד התחבורה שהמליצה לסגור את הדרך לכלי רכב פרטיים. הוסף כי הוועדה לא נתנה משקל ראוי לחוות הדעת הסביבתיות שהתריעו על פגיעה אקולוגית ממשית.
תוצאת פסק דינו של בית המשפט העליון היא שהכביש למבשרת ציון נותר פתוח בשלב זה לכלל כלי הרכב.
בהקשר זה, נפנה למחקרם של רייזנר ומלקינסון משנת 2019 בתחום האקולוגיה המרחבית, שבחן את השפעתם של כבישים החוצים אזורי חורש ושטחים פתוחים על תנועת חיות בר בישראל. המחקר כלל הצבת מצלמות ניטור אוטומטיות במרחקים שונים מכביש פעיל, וכן בנקודות חצייה ובמעברים תת קרקעיים, במטרה לבחון כיצד מינים שונים משתמשים במרחב הכביש ובסביבתו. ממצאי המחקר הצביעו על דפוסי תגובה שונים בין מינים שונים. מינים מסוימים, ובהם צבאים וחזירי בר, נטו להפחית פעילות בסמוך לכבישים המאופיינים בתנועה תחבורתית אינטנסיבית ורציפה. לעומתם, מינים אחרים, כגון תנים ודורבנים, המשיכו לנוע במרחב ואף עשו שימוש בתשתיות המעבר הקיימות. מהמחקר עולה כי קיומו של כביש לא מוביל בהכרח לניתוק אקולוגי מלא, וכי עוצמת הפגיעה בבעלי החיים מושפעת מאופן השימוש התחבורתי בדרך, ובכלל זה היקף התנועה, תדירותה, סוג כלי הרכב ורמת ההפרעה הנלווית להם. ממצאי המחקר מאפשרים להעריך כיצד עשויה תנועת כלי הרכב בכביש למבשרת ציון להשפיע על חיות הבר באזור, ויש לקוות כי הוועדה תשקול היבט זה בהכרעתה לטווח הארוך. למחקר ראו: רייזנר, מלקינסון: השפעת כבישים על פעילות חיות בר בבתי גידול מקוטעים, אופקים בגאוגרפיה 95, 117-127 (2019).
לפסק הדין ראו: עע"מ 52437-03-25 מועצה מקומית מבשרת ציון נ' החברה להגנת הטבע (מיום 23.10.2025)
