בג״ץ נדרש לבחון את חוקתיותו של חוק חדש המטיל מס על רווחים צבורים של "חברות ארנק" טרם חלוקתם לבעלי המניות. השאלה שנדונה היא, אם הטלת מס זו מהווה פגיעה בלתי מידתית בזכות החוקתית לקניין. העותרים (בג״ץ 35810/08/25) הם איגוד המייצגים המאגד רואי חשבון, יועצי מס, מנהלי חשבונות ואנשי מקצוע נוספים בתחום הפיננסים והמיסים וכן חברת הנדל״ן בנייני רובינשטיין בע״מ, שביקשו סעד של ביטול החוק החדש: חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) (מיסוי רווחים לא מחלוקים), התשפ"ה-2024. העותרים טענו כי החוק פוגע באופן בלתי מידתית בזכות לקניין, לחופש העיסוק ולשוויון וכי מדובר במס רטרואקטיבי שאין מאחוריו היגיון כלכלי סביר. נטען כי המניע אמיתי מאחורי החוק הוא שיקול פיסקאלי שרירותי שנועד להעשיר את קופת המדינה על גבם של המגזר העסקי והיזמים בישראל.
המדינה השיבה שיש להכשיר את החוק החדש במלואו. טענתה היא שחקיקת מס אינה פוגעת בקניין, אלא שהיא ביטוי מובהק של סמכות המדינה הריבונית לקבוע מדיניות כלכלית. המדינה טענה שהחוק חל פרוספקטיבית, וממסה רק את הרווחים העודפים מכניסתו לתוקף ואילך. בנוסף, המדינה בדעה לפיה דרישת העותרים להקמת מנגנון בדיקה פרטני לכל חברה הוא בלתי ישים. מנגנון מסוג זה יגרור עלויות תפעול גבוהות שיסכלו את מטרת החוק.
"חברת ארנק" אינה מוגדרת בחוק. ברגיל היא נופלת להגדרה של חברת מעטים (חברה בשליטה של עד חמישה אנשים שאינה חברת בת של כל חברת אם או חברה ציבורית). מטרת הקמתה היא להעמיד בידי בעלי מניותיה כלי לצבירת רווחים לאורך זמן ללא חלוקתם בטווח קרוב. וכאן נכנס היבט המס: כאשר חברה מחלקת רווחים, בעלי המניות נדרשים לשלם מס הכנסה על הדיבידנד. אך חברות ארנק צוברות את הרווחים ומשמשות מעין ״ארנק״ לאגירת כספים עבור בעלי המניות. דחיית המס לשלב חלוקת הרווח הופכת אותן למקלט מס המאפשר לבעלי החברות לחמוק מתשלום מס לאורך זמן. כדי להתמודד עם תופעה זו, נחקק החוק החדש הקובע שני הסדרים מרכזיים.
ההסדר הראשון מנוי בסעיף 62א, ומתמודד עם "חברות משלח יד". אלו הן חברות שהכנסותיהן מבוססות על עיסוקם האישי של בעלי מניותיהן, כגון עורך דין או רואה חשבון המעניק שירותים באמצעות חברה. ההסדר מאפשר להתעלם מהחיץ המשפטי שבין החברה לבעלי מניותיה, ולמסות חלק מהכנסות החברה כאילו הופקו בידי היחיד כהכנסה אישית. במסגרת התיקון, נוספה חלופה למצב של חברה שרווחיה מגיעים מהמאמץ האישי של בעל המניות ולא מהון או נכסים של החברה. בכל שנת נבחן איזה חלק מרווחי החברה מקורו בהכנסה מיגיעה אישית. אם חלק זה עולה על 25% מכלל רווחי החברה, מייחסים אותו לבעל המניות וממסים כהכנסה אישית שלו. עם זאת, החלופה לא תתקיים בשני מקרים: המקרה הראשון הוא חברות גדולות שבהן ההכנסה מיגיעה אישית עולה על 30 מיליון לכל אחד מבעלי השליטה בחברה – סף שנקבע על בסיס נתונים סטטיסטיים המראים שמעל סכום זה כלל הכנסות החברה לא נובעות ממאמצו האישי של אדם בודד. המקרה השני הוא חברות קטנות שצברו פחות מ-750,000 ש״ח רווחים בשנה הקודמת.
ההסדר השני, הקבוע בסעיפים 81א-81ו לפקודה, הוא החידוש המרכזי בתיקון. מדובר בהטלת מס על רווחים שצברה החברה בקופתה בניכוי הדיבידנד באותה שנה. בג"ץ ציין כי תכליתו של מס זה אינה גביית כספים כשלעצמה, אלא תיקון עיוות כלכלי – שכן כל עוד החברה נמנעת מחלוקת רווח, היא נהנית מדחיית מס, יתרון שאין לו הצדקה כאשר הרווחים נצברים ואינם משמשים לפעילות העסק. מס בשיעור 2% נועד "לתמחר" את היתרון הזה. הוא מגלם את "ערך הזמן של הכסף", כלומר את השווי הכלכלי של הדחייה שממנה נהנתה החברה. בלשון פסק הדין, מדובר במס "פיגוביאני", שנועד להסיר את התמריץ הכלכלי להימנע מחלוקה. עם זאת, המס אינו מוטל על מלוא הרווחים הצבורים, אלא רק על ה"רווחים העודפים": מה שנותר לאחר הפעלת שלושה מגנים שנועדו להגן על חברות המנהלות פעילות עסקית אמיתית; המגן הכספי, מגן ההוצאות ומגן הנכסים. תפקידם של המגנים הוא להבחין בין חברת ארנק, שרק אוגרת רווחים, לבין חברה שמנהלת פעילות עסקית אמיתית.
המגן הראשון הוא המגן הכספי: הוא מוציא מהחשבון סכום של עד 750,000 ש"ח. חברה שרווחיה הצבורים אינם עולים על סכום זה אינה חייבת במס. הוא משרת את החברות הקטנות ומונע מהמס לחול על צבירת רווחים זעומה. המגן השני הוא מגן ההוצאות: הוא מוציא מהחשבון את הסכום שהחברה מוציאה כדי לממן את פעילותה השוטפת. הוא משרת חברה פעילה, שכן הוא מבטיח שכסף המשמש בפועל להפעלת העסק (כגון תשלום לספקים או שכר) לא ייחשב "רווח עודף" הממתין למיסוי. המגן השלישי הוא מגן הנכסים: הוא מוציא מהחשבון את הכסף שהחברה השקיעה בנכסיה היצרניים. הוא משרת חברה שמשקיעה ומתפתחת, שכן הוא מגן על רווחים שהופנו להשקעות עסקיות ארוכות טווח. לעומת זאת, נכסים פסיביים שאינם קשורים לפעילות העסק (כגון ניירות ערך או נדל"ן) אינם מוגנים – משום שאלה מאפיינים חברות הארנק. ולבסוף, אם לאחר התחשבות בשלושת המגנים עדיין נותרו רווחים עודפים, החברה תהיה פטורה מהמס אם נמצא כי חילקה את רווחיה.
בג"ץ דחה את העתירות פה אחד. כב' הש' ע' גרוסקופף ציין כי בכל פעם שהמדינה לוקחת כסף מהאזרח היא פוגעת בזכויות החוקתיות שלו. אך אם נלך בגישה קיצונית זו, בית המשפט יאלץ לבדוק את המידתיות של כל סעיף בחקיקת מס, דבר שישתק את המשילות של המדינה ויהפוך את בית המשפט למנהל-על כלכלי. גרוסקופף אימץ ״גישת ביניים״ המכילה שני שלבים לבדיקת תוקף חוקתי של חקיקת מס. בשלב הראשון נבחנות חמש נורות אדומות: פגיעה בזכויות שנרכשו בעבר, פגיעה משמעותית באינטרסים ציבוריים חשובים, מס רטרואקטיבי, מס שאינו שוויוני במהותו, ומס המנוגד להיגיון הכלכלי שעומד מאחוריו. במקרה הנדון החוק צולח את המבחן הראשון משום שאינו נופל לאף אחת מהקטגוריות החשודות.
כב' הש' א' שטיין וכב' הש' ר' רונן הסכימו לתוצאה אך הציגו קווי מחשבה שונים. לדעת שטיין, חקיקת מס אינה עולה לכדי פגיעה בזכויות קניין, שכן גביית מס מהווה חלק בלתי נפרד מסמכות מדינה ריבונית ואינה שקולה להפקעת רכוש פרטי. לשיטתו, אין מקום להעביר חוק מס תחת ביקורת שיפוטית, אלא במקרים קיצוניים של מס שרירותי או הרסני. לעומתו, רונן בדעה כי כל גביית מס היא בהגדרה פגיעה בקניין פרטי. לשיטתה, אין לחסום את הביקורת השיפוטית. עם זאת, כדי למנוע שיתוק שלטוני ולאפשר למדינה לגבות מיסים, הנטל להצדיק את המס במסגרת הבחינה החוקתית יהיה קל, והתערבותו של בית המשפט בחוקים כאלה תהיה חריגה מאוד.
החוק, אם כן, עומד בחוקתיותו. נבקש בהקשר זה להפנות לנייר עמדה מדצמבר 2024 שהגישה התאחדות התעשיינים לוועדת הכספים של הכנסת, בו טענה שמיסוי רווחים לא מחולקים מקשה על כושר הישרדותם של עסקים קטנים (ראו: https://aci.org.il/knowledge/הצעת-חוק-התייעלות-כלכלית-תיקוני-חקיק-3/. ההתאחדות טענה כי עסקים קטנים, המתקשים לגייס מימון חיצוני בשוק ההון, נשענים על ההון העצמי שצברו כדי לשמור על יציבותם בעתות משבר ולממן את התרחבותם. לפי נייר העמדה, מוטב לעודד חלוקת רווחים באמצעות הקלות מס חיוביות, במקום הטלת נטל מס נוסף שעלול לפגוע בצמיחתם. נראה כי מענה לבעיה זו ניתן בקביעת סף סטטוטורי של רווחים בסך 750,000 ש״ח, המוציא מגדרי החוק חברות בעלות רווחים צבורים צנועים יחסית.
לפסק הדין ראו: בג״ץ 35810/08/25 איגוד המייצגים ע״ נ׳ כנסת ישראל (מיום 03.05.2026).
