ביום 9 ליולי חתם נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן על צו נשיאותי, שמכיל 72 סעיפים והמלצות, שמטרותיהם לעודד את התחרות בתחום הכלכלה ולקדם את האינטרסים של העובדים, העסקים והצרכנים האמריקאים.
בנאומו , ציין הנשיא ג'ו ביידן כי "קפיטליזם ללא תחרות, אינו קפיטליזם, אלא ניצול" וכי הרעיון הוא שיש ליצור תחרות גלויה והוגנת, שכן זוהי מטרת הקפיטליזם האמריקאי. עוד ציין הנשיא בנאומו, שללא תחרות יעילה, השחקנים "הגדולים" יכולים לנצל את כוחם לרעה, ולגבות מחירים גבוהים עבור מוצרים ושירותים הדרושים לאזרחים ותושבים אמריקאים רבים, דבר העלול להזיק לאותם אזרחים ותושבים, שכן אין להם אופציות אחרות.
סעיף המדיניות של הצו מציין כי שוק הוגן, פתוח ותחרותי הינו אבן יסוד בכלכלה האמריקאית, והרצון להבטיח את שגשוג המשק האמריקאי תלוי בהיותה של הכלכלה פתוחה ותחרותית. עקב המציאות שנוצרה בעשורים האחרונים – התחרות נחלשה בשווקים השונים והריכוזיות העצימה את כוחם של התאגידים הגדולים. כפועל יוצא, הדבר יצר אי שוויון בקרב רבים מהאזרחים. לכן, תחרות חזקה הינה קריטית במטרה לשמור על תפקידה של אמריקה כבעלת הכלכלה המובילה בעולם.
לפיכך, מתאר הצו את הבעייתיות בהעדר התחרות בתחומים השונים – תחום העבודה, תחום החקלאות, תחום התחבורה והתעבורה, תחום הטכנולוגיה ושירותי האינטרנט, תחום הבנקאות ותחום שירותי הבריאות. מטרת הצו היא להבטיח שמדיניות הממשל הנוכחי תאכוף את חוקי ההגבלים העסקיים כדי להילחם בריכוזיות שנוצרה, ותמנע את השימוש לרעה בכוחות השוק ובהשפעותיהם המזיקות של המונופולין בתחומים השונים.
הבית הלבן הוציא הצהרה מפורטת בנוגע לבעייתיות השווקים והפתרונות המוצעים בצו. כך למשל, כדי להתמודד עם הפגיעה בתחרות שנוצרת בתחום דיני העבודה, הצו מורה לFTC (נציבות הסחר), לאסור או להגביל את קיומם של הסכמי אי-תחרות שעלולים לפגוע בעובדים, זאת מאחר שכמחצית מהעסקים במגזר הפרטי בארה"ב מחייבים את עובדיהם לחתום על הסכמים שכאלה. כמו-כן, הצו מורה לנציבות הסחר לאסור או להגביל דרישות "רישוי" מוגזמות, אשר מונעות מעובד שאינו בעל רישיון באותו תחום לעסוק בו. בנוסף, הצו מורה לנציבות הסחר ולמשרד המשפטים האמריקאי לחזק את ההנחיות הקשורות בתחום ההגבלים העסקיים כדי למנוע ממעסיקים לתאם שכר או הטבות לעובדים.
גם בתחום הבריאות נוצר כשל, שכן המחירים הגבוהים עבור טיפולים, מונעים את היכולת לקבל טיפול איכותי. כך למשל, האמריקאים משלמים מחיר גבוה יותר על תרופות מרשם, כתוצאה מהעדר התחרות בין חברות התרופות הגדולות שחולשות על השוק. לכן, מורה הצו למנהל התרופות (FDA) לאפשר ייבוא תרופות ממדינות אחרות (כדוגמת קנדה) ולהגביר את תמיכת מנהל שירותי הרפואה (HHS) בתרופות גנריות. כמו-כן, מורה הצו למנהל שירותי הרפואה לנסח כללים שיאפשרו מכירת מכשירי שמיעה ללא מרשם וכללים העוסקים בשקיפות מחירים של בתי החולים. בנוסף, מורה הצו לFTC (נציבות הסחר) לבחון את כללי המיזוג של בתי החולים, כדי למנוע פגיעה אפשרית בחולים, שכן המיזוגים מביאים לעליית מחירים שנאלצים לספוג החולים, שנזקקים לטיפול רפואי.
תחום נוסף שהצו מתייחס אליו הינו תחום התחבורה, התעופה והתובלה. זאת מאחר שענפי התחבורה, התעופה והתובלה נשלטים על ידי תאגידים גדולים. כך למשל, בתחום התעופה קיימות ארבע חברות תעופה מסחריות מובילות ששולטות בשני שליש מהשוק. העדר התחרות בתחום התעופה מוביל לעליות מחירים ביחס לכבודה ולדמי הביטול, שפוגעים בצרכנים. לפיכך, הצו מורה לDOT (משרד התחבורה האמריקאי) לנסח כללים ברורים ביחס לסכומים שנגבים עקב ביטולים, שינויים וכד' וכן כללים המתייחסים להחזר כספי כאשר כבודה מתעכבת או כאשר שירות שהובטח לא מסופק (למשל, אינטרנט אלחוטי במטוס, או מערכת בידור שלא עובדת).
מלבד תחום התעופה, מתייחס הצו גם לרכבות. זאת עקב הריכוזיות שנוצרה גם בתחום זה, שכן כיום רק ארבע חברות חולשות על אזור גאוגרפי רחב מאוד במדינה. כתוצאה מכך, יצרנים מקומיים שצריכים לייצא את סחורתם באמצעות רכבות, משלמים סכום גבוה עבור שמירת המטען, בעת שהוא ממתין לטעינה או פריקה. לכן, הצו מורה לSurface Transportation Board (מועצת התחבורה) לחייב את חברות הרכבות להבטיח את זכויותיהם של המשתמשים בשירותיהם.
בתחום השילוח הימי גם קיים כשל, שכן אם לפני שני עשורים, עשר חברות השילוח הימי הגדולות חלשו על 12% מהשוק, כיום הן חולשות על כ80%, מה שמאפשר להן לגבות סכום מופקע כאשר הן שומרות על המטען. לפיכך, מורה הצו ל- Federal Maritime Commission (הועדה הימית הפדראלית) להבטיח את האכיפה עבור חברות שמנצלות את כוחן לרעה בתחום.
בתחום החקלאות, במהלך העשורים האחרונים, שווקים חקלאיים מרכזיים הפכו לריכוזיים מאוד וכיום רק כמה חברות שולטות בתתי השווקים בתחום. כתוצאה מכך חקלאיים משפחתיים וחוואים צריכים לשלם יותר עבור יבוליהם. בנוסף, נוצר מצב שחברות רבות מייבאות בשר ממדינות אחרות, אך מאחר שהחקיקה בנוגע להתווית מוצר כ"מוצר של ארה"ב" היא בעייתית במצבה הנוכחי, הצרכנים לא יודעים מאיפה הבשר למעשה מגיע. הצו למעשה מורה לUSDA (משרד החקלאות האמריקאי) לנסח כללים בנושאים הנ"ל, במטרה להקל על החקלאיים האמריקאיים.
בתחום שירותי הטכנולוגיה והאינטרנט – עקב העובדה שבקושי מתקיימת תחרות בין ספקיות האינטרנט השונות – זאת מאחר שתושבים רבים גרים באזורים בהם יש להם בחירה בין שני ספקים (או בכלל לא) – שגובים מהם מחיר גבוה, מורה הצו לחייב את הספקים לדווח על מחיריהם לFCC וכן להגביל את דמי "סיום ההתקשרות" הגבוהים שנגבים על ידם.
הצו מתייחס גם לכוחן של ענקיות הטכנולוגיה. זאת מאחר שחברות הטכנולוגיה הגדולות והדומיננטיות פוגעות בתחרות, שכן רכישתן של חברות קטנות למעשה מנטרלת את האיומים הפוטנציאליים שנוצרים. לפיכך, הצו מורה לבדוק בצורה רחבה יותר את המיזוגים שנעשים בתחום. כמו-כן, מורה הצו לFTC לקבוע כללים בנושא מעקב וצבירת נתונים של אותן ענקיות טכנולוגיה.
בתחום בנקאות – עקב סגירת בנקים רבים בארבעת העשורים האחרונים וכן עקב מיזוגים של בנקים רבים, נוצר מצב מתמשך של פגיעה בצרכנים, זאת מאחר שהמיזוגים הנ"ל גרמו לעליית המחירים לצרכנים. צו הנשיא מורה לסוכנויות האחראיות על התחום (DOJ – משרד המשפטים וCFPB – הלשכה להגנת המימון בתחום הצרכנות) לעדכן את הנחיותיהן בנושא המיזוגים (זאת לאחר שב15 השנים האחרונות לא היה מיזוג שלא אושר), וכן לנסח כללים שיאפשרו ללקוחות לקבל את המידע הבנקאי שלהם ובכך להקל עליהם במעבר בין הבנקים.
בעקבות פרסומו של הצו, התחילו קמפיינים רבים של לוביסטים לאחרונה , זאת עקב הפגיעה האפשרית בלקוחותיהם. כפי שניתן להבין, הצו בעיקרו מנחה את הסוכנויות והמשרדים הפדראליים השונים ליצור הנחיות חדשות בשלל נושאים, כאשר הרצון הוא לסייע לשחקנים הקטנים ולמנוע מהשחקנים הגדולים לנצל את כוחם לרעה. עם-זאת לטענתם של הלוביסטים, ייתכן שדווקא התערבות שכזאת במנגנון יכולה להזיק לתחרות ולשוק החופשי. כמו-כן, יש לזכור שבית המחוקקים האמריקאי יכול למעשה לחוקק חוקים המנוגדים לצו הנשיאותי – על-כן, למרות העובדה שמדובר בצו שבבסיסו אמור לשנות את הכלכלה האמריקאית, רק מבחן הזמן יעיד אם אכן הדבר נעשה.
