אכיפת חוק לא מוסרית
התמונות של אלפי חרדים המצטופפים כל- כך בהלוויות המוניות, כפי שנראו כאן בימים האחרונים, הן מראה מקומם. ציבור ישראלי גדול נאנק תחת מגבלות קורונה קיצוניות, הנוגסות ללא רחם בחופש העיסוק ובזכות לתנועה, ביכולות הפרנסה ובאפשרויות הביטוי האישי והאנושי. אמרו לנו: עד עשרה אנשים במרחב הסגור, ובמרחב הפתוח – לא יותר מעשרים, והנה במרחב החרדי החוק מופר במופגן ובפראות, בכיכר העיר, ללא עכבות או התנצלות. אין ספק: קשה וכואב הוא מותו של מנהיג דתי רוחני, אך האם לא ניתן לספוד לו בחוג מצומצם, בכתובים ובאמצעים אלקטרוניים, כפי שכולנו למדנו לעשות בימים אלה, גם באבלנו? האמנם נכון לסכן את בריאותם של אנשים כה רבים, אשר בהתקהלותם ההמונית והבלתי אחראית פוגעים במעגלים ההולכים ומתרחבים סביבם: המשפחות של הגברים שהצטופפו ברחובות הצרים (נשים לא נצפו בהלוויות); המעגלים החברתיים של מי שפוגש באותם מתקהלים באקראי במתחמים ציבוריים שונים כמו בתי-כנסת, חנויות מכולת וקופות חולים; העומס ההולך ומקשה על מחלקות הקורונה בבתי החולים. דומה שמעולם לא היה הפער בין חרדים לחילונים במדינת ישראל חריף וחד כל-כך. הפעם אין מדובר בחוק שהוא כביכול בבחינת "מותרות": לא השתתפות בנטל המס או בשירות צבאי, וגם … להמשך קריאה
