בחודש יולי האחרון נחקק חוק הסמכת שירות הביטחון הכללי לסייע במאמץ הלאומי לצמצום התפשטות נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), התש"ף-2020. החוק מאפשר לממשלה להסמיך את שירות הביטחון הכללי להשתמש ביכולותיו הטכנולוגיות כדי לסייע בביצוע חקירה אפידמיולוגית. סעיף 12 לחוק קובע כי ההסמכה תינתן באופן זמני והארכתה תיקבע "בהתחשב במצב התחלואה בישראל… בתרומת תוצאות פעולות הסיוע… ובקיומן של חלופות להסתייעות כאמור, והכל בהתחשב, בין השאר, בפגיעה בזכות הפרטיות." הוראת החוק מורה לרשות להגנת הפרטיות להגיש חוות דעתה בעניין.
ביום 14.07.2020 הגישה הרשות את חוות דעתה הראשונה מכוח החוק, ומאז פרסמה מספר חוות דעת נוספות. הרשות סבורה כי לאור התמשכות מגפת הקורונה, אין מקום לפתרון זמני ויש להחליפו באמצעי טכנולוגי שפגיעתו בזכויות אדם פחותה. לאחר בחינת החלופות האפשריות, הרשות הצביעה על יישומון המגן 2.0 כחלופה הטובה ביותר, וזאת בשל תכונותיו הטכנולוגיות, ביניהן העובדה שהטכנולוגיה מבוססת על נתוני קירבה, ולכן מספקת תוצאות מדויקות ואמינות אף יותר מאמצעי שב"כ. המודל הפיזורי של היישומון מאפשר איזון בין איסוף נתוני המיקום של המשתמש לבין הגנה על פרטיותו, מאחר ואיסוף המידע ועיבודו נעשה על גבי מכשירו האישי. להבדיל מהשימוש הכפוי שנעשה במסגרת אמצעי שב"כ, השימוש ביישומון הוא וולונטרי. הרשות התייחסה לחשש שהציבור ייבחר שלא להשתמש ביישומון, ובמטרה לעודד התקנה של היישומון בחלקים נרחבים באוכלוסייה, קראה להיערכות הסברתית נרחבת בכל הנוגע לחשיבות הפעלתו, תוך התייחסות להיבטי ההגנה על הפרטיות והשקיפות, המהווים נדבך משמעותי בהעלאת אמון הציבור.
לחוות הדעת של הרשות להגנת הפרטיות מחודש יולי 2020 לחצו כאן.
ביום 20.11.2020, פרסמה הרשות להגנת הפרטיות חוות דעת נוספת ביחס לאפשרות להוסיף את יישומון המגן לדרישות התו הסגול. במסגרת חוות הדעת, התנגדה הרשות לכל שימוש כפוי ביישומון או בכל טכנולוגיית מעקב אחרת בכניסה למקומות ציבוריים. הרשות נימקה, כי חיוב הציבור להתקין טכנולוגית מעקב נוגדת את הוראות סעיף 12(ב) לחוק ההסמכה של השב״כ, לפיה ״התקנת טכנולוגיה אזרחית והשימוש בה ייעשו רק בהסכמתו מדעת של המשתמש ומתוך רצונו החופשי". עמדת הרשות הייתה חד משמעית: כפיית השימוש ביישומון או בטכנולוגיה אחרת לצורך כניסה למקום ציבורי, בעיקר מקום המספק שירות חיוני, פוגעת באופן בלתי מידתי בזכות לפרטיות. לדעת הרשות, על המדינה לפעול ליצירת שינוי בהתנהלות הציבור הרחב באמצעות מתן תמריצים חיוביים לביצוע פעולות הנחוצות למאבק בקורונה. בין אלה נכללות ההצעות הבאות: נשיאת המדינה בעלות ימי הבידוד, קיצור תקופת הבידוד, מתן קדימות במוקד הערעורים על החלטת בידוד, הכרה בנתונים שנצברו ביישומון לצורך ביטול בידוד או למתן פטור מניטור על ידי השב״כ. תמריצים אלו בכוחם להוביל לכך שהציבור יחפש בעצמו כלים לקבלת מידע באשר למצבו הרפואי ויהוו מנגנון ראוי לגיוס הציבור במאבק במגפה.
לחוות הדעת של הרשות להגנת הפרטיות מיום 20.11.2020 לחצו כאן.
ביום 16.12.2020 פרסמה הרשות להגנת הפרטיות חוות דעת נוספת מכוח החוק. בחוות דעת זו, הרשות הביעה עמדה לפיה אין הצדקה להמשך השימוש הגורף בכלי השב״כ, זאת לאור הגדלת מערך החקירות האפידמיולוגיות ויעילותו. על רקע שיפור במערך החקירות האפידמיולוגיות, לא צפוי קושי מעשי לבצע חקירה אפידמיולוגית אנושית, בזמן אמת ובאותו היום, לכל מי שאובחן כחולה. צוין כי תרומתו של כלי השב"כ ירדה בשבועות האחרונים. הרשות סברה, כי התועלת השולית הנמוכה של מנגנון השב״כ אינה מצדיקה את הפגיעה הדרסטית והמתמשכת בפרטיותם של כל תושבי ישראל, באמצעות מעקב גורף על ידי גוף ביטחון שאין זה ייעודו. לפיכך, יש להשתמש בכלי זה רק במקרים בהם החולה המאומת אינו משתף פעולה בחקירה האפידמיולוגית האנושית.
לחוות הדעת של הרשות להגנת הפרטיות מיום 16.12.2020 לחצו כאן.
עוד נציין בעניין זה, כי החוק להסמכת השב"כ הועמד לתקיפה בעתירה שהוגשה לבית המשפט העליון במסגרת בג"ץ 6732/20. בצו על תנאי שניתן ביום 17.11.2020, ביקש בית המשפט את התייחסות המדינה לשאלה, מדוע לא יוגבל השימוש בכלי שב"כ למקרים בהם החולה המאומת אינו משתף פעולה בחקירה האפידמיולוגיות. המדינה טרם השיבה.
להחלטת בג״ץ מיום 17.11.2020 לחצו כאן.
על אף הצו על תנאי, בהחלטת ממשלה מיום 17.12.2020 הכריזה הממשלה על הארכת הסמכת השב"כ עד ליום 7.1.2021. הממשלה נימקה את החלטתה בקיומו של צורך מידי וממשי בהסתייעות מסוג זה ובשל העובדה שעד לאותה הכרזה טרם נמצאה חלופה מתאימה. ההכרזה ניתנה לאחר שהונחו בפני הממשלה המלצותיהן של צוות השרים, שניתנו לאחר עיון בחוות דעתה של הרשות להגנת הפרטיות.
להחלטת הממשלה מיום 17.12.2020 לחצו כאן.
