ארגון הבריאות העולמי קרא לאחרונה להסיר את הגנות הקניין-הרוחני הניתנות לחברות הפרמצבטיקה על חיסונים שפיתחו כנגד הקורונה. המטרה היא למנוע צווארי בקבוק וחסמי כניסה לייצור המוני של חיסונים שאין חולק בדבר חשיבותם הגלובלית. אינטרס ציבורי הוא לאפשר ייצור מסיבי ובו-זמני של חיסונים במפעלים ייעודיים המתאימים לכך ברחבי העולם, כדי להרחיב את מעגלי ההתחסנות בזמן אפקטיבי. לא ניתן להתעלם בהקשר זה ממצבן החמור במיוחד של מדינות מתפתחות: גם אם היו בעולם די חיסונים כדי לחסן את כולם, הרי שתקציביהן הדלים של מדינות עניות אינם מאפשרים רכישה יקרה בהיקף הנדרש ובזמן אמת.
האם נכון בשעה דרמטית זו למתן את משטר הקניין הרוחני, המעניק לממציא בלעדיות בייצור המוצר? פטנטים נועדו לעודד חדשנות. מקובל לסבור כי בלעדי הפטנט לא היו לחברות הפרמצבטיקה די תמריצים להשקיע את המשאבים הרבים הנדרשים למחקר ופיתוח. אך ישנם מצבי קיצון, כמו הפנדמיה הגלובלית, שבהם הגנה פטנטית מלאה עלולה לחבל ברווחת הציבור. הפגמים של השיטה הקניינית מתגלים עתה במלוא עוזם: זכות בלעדיות מוחלטת גורמת לכך שהידע נותר לזמן ארוך בידי מעטים, בעוד שהאינטרס הציבורי הוא לחסן המונים במהירות כדי להציל חיים, להניע כלכלות, ולהחיות קשרים של תרבות וחברה. כאשר היצע הייצור קטן מהנדרש, המחיר עולה. כאשר בעל הפטנט הוא מונופול, המחיר ייקבע לפי רצונו. מדינות עניות בוודאי לא תוכלנה לרכוש חיסונים בכמות הנדרשת. גם מדינות עשירות נפגעות בהוצאות כספיות חריגות.
הסגרים הקשים שחוו אזרחי ישראל בשנה האחרונה מדגישים עד כמה חיוניים הם החיסונים, שבבת-אחת החזירו חיים למסלולם. אנו עדים למהלך מרשים של התחסנות המאפשרת להתהלך שוב בנוחות יחסית במרחב הציבורי, לחזור לפעילויות של מסחר ותרבות, לשגרת החיים. אך עננה כבדה יוצרת חוסר וודאות: ראשית, תוקף החיסונים מוגבל בזמן; שנית, נראה כי המוטציות של הווירוס תחייבנה לפתח חיסונים נוספים. המדינה תצטרך לקנות עוד חיסונים. זהו ענין כלל עולמי: עד שרוב האנושות לא תתחסן — איש מאתנו לא באמת בטוח. המגפה אינה נעצרת בגבולות. גם אם ממשלות תעצורנה את התחבורה האווירית, לא ניתן לסבור ברצינות שסגר הרמטי הוא פתרון אפשרי לאורך זמן.
מה עושים? משטר הקניין הרוחני נועד לאפשר לממציאות ולממציאים לקטוף את פירות עמלם. יצירת תמריצים לחדש היא חשובה. עם זאת, חוקי פטנטים ברחבי העולם, כמו גם בישראל, מכירים בכוחו של הרגולטור לחייב בעל-פטנט להעניק רישיון לאחרים, ולו זמני, לייצר את המוצר נשוא ההמצאה, וזאת שעה שטובת הציבור מצדיקה זאת. גם הסכמים בינלאומיים בדבר זכויות הקניין הרוחני ("טריפס") מכירים בצורך לאזן בין הקניין הפרטי לבריאות הציבור. רישיונות כפיה אינם מופעלים על דרך השגרה; ברגיל, המשחק של השוק החופשי – נשמר. ואולם יש לזכור כי הגנת הפטנט איננה "טבעית", אלא מהווה היא עצמה אמצעי רגולטורי להשיג רווחה כלכלית. היעד עתה הוא לפתח כושר ייצור עולמי שיתאים לחסן את אזרחי העולם בהיקף נרחב ובמהירות גבוהה. לשם-כך, אין צורך לשלול את הגנת הקניין הרוחני, אך צריך למתן את היקף ההגנה כדי להגשים בריאות וחיים. הטלת חובה על חברות פרטיות להעניק רישיונות ייצור למפעלים אשר מסוגלים לייצר בתנאים בטוחים – תקדם את האינטרס הציבורי, בלא שתסכל את האינטרס הכלכלי של החברה: המפעל המייצר יישלם לבעל הקניין הרוחני תמלוגים בערכים מוסכמים (אשר במידת הצורך ניתן לפקח עליהם). התשלום יבטיח שיפוי סביר (ולא מופקע) ויקדם ייצור חיוני של חיסונים בקנה-המידה שאזרחי העולם כולו זקוקים לו.
