סאנופי, חברת תרופות אתית הרשומה בצרפת הייתה בעלת פטנט על תרופה המשמשת לטיפול ומניעה של התקפי לב (Plavix). במהלך חיי הפטנט, הגישה סאנופי בקשה לרישום פטנט נוסף בגין צורה חדשה של התגבשות החומר הפעיל בתרופה Palvix. נגד בקשה זו הוגשו מספר התנגדויות והן נדונו בפני רשם הפטנטים הישראלי. בשל נסיבות אלו ואחרות החליטה סאנופי לזנוח את הבקשה לרישום פטנט נוסף כשנתיים לאחר פקיעת הפטנט על התרופה Plavix. על פי דיני הפטנטים, זכאי בעל פטנט להגנה רק לאחר שבקשת הפטנט שלו התקבלה. אולם, מרגע שהתקבלה הבקשה, זכאי בעל הפטנט לתבוע פיצויים ממי שהפר את הפטנט באופן רטרואקטיבי בחל ממועד הגשת בקשת הפטנט. משכך, השקת מוצרים מתחרים, בתקופה שבין פקיעת הפטנט על התרופה Plavix וזניחת הבקשה לרישום פטנט נוסף, זוכה לכינוי תקופת השקה בסיכון.
לאחר שזנחה סאנופי את בקשת הפטנט האמורה הגישה אוניפארם תביעה נגד סאנופי לבית המשפט המחוזי. בתביעתה טענה אוניפארם כי חברת סאנופי הגישה לרשם הפטנטים בקשה לרישום פטנט בעלת סיכויי הצלחה נמוכים במטרה לייצר באופן מלאכותי תקופת "השקה בסיכון" ולשמר את מעמדה המונופוליסטי שלא כדין. כלומר, כי חברת סאנופי הטעתה במכוון את רשם הפטנטים בכדי ליצור מכשול ממשי בפני כניסת מתחרים לשוק. הואיל וכך, דרשה חברת אוניפארם פיצוי בגין התנהלותה של חברת סאנופי.
במרכז הדיון עמדה השאלה: "האם הטעייה של רשם הפטנטים על ידי מבקש פטנט בניסיון להאריך שלא כדין את רישום הפטנט שברשותו, עשויה להקים כנגד מבקש הפטנט עוולה של עשיית עושר ולא במשפט?"
בית המשפט המחוזי מרכז בת"א 33666-07-11 קבע כי סאנופי הטעתה ביודעין ובמתכוון את רשם הפטנטים. עוד נקבע, כי הגם שהסנקציות הקבועות בחוק הפטנטים לא כוללות סעד של השבת התעשרות, אין לראות בדיני הפטנטים משום הסדר שלילי. בפרט, נקבע כי, במקרים של הטעיית רשם הפטנטים, יכולה לעמוד לתובעת הזכות לקבל סעדים גם מכוח חוק דיני התחרות וחוק עשיית עושר ולא במשפט. אליבא דשופט גרוסקופף, הזכות הבלעדית שהעניק הפטנט לחברת סאנופי מאפשרת לראות בה כבעלת מונופולין אשר נאסר עליה לנצל את מעמדה בשוק לרעה באופן העלול לפגוע בתחרות.[1] במילים אחרות, השופט גרוסקופף קבע כי חברה המטעה את רשם הפטנטים במטרה לחזק את מעמדה המונופוליסטי מכוח דיני הפטנטים, עוברת על הוראות חוק התחרות הכלכלית ומנצלת את מעמדה לרעה. בכך הכיר בית המשפט בתחולה המקבילה של דיני הפטנטים ודיני התחרות בדין הישראלי. בנוסף, ציין בית המשפט כי דיני עשיית עושר ולא במשפט משמשים לא רק להוספת סעד בגין כללים וזכאויות קיימות אלא גם ליצירת כללים ויצירת זכאויות משפטיות חדשות.
על החלטת בית המשפט המחוזי הוגשו ערעור וערעור שכנגד.
בית המשפט העליון, בפסק דין ארוך ומנומק, מצא כי סאנופי הפרה את הוראות דיני הפטנטים ודיני התחרות, דינים אשר הפרתם יכולה לבסס עוולה של עשיית עושר ולא במשפט. נקבע כי הטעיית רשם הפטנטים באופן שיש בו כדי להפר את הוראות סעיף 18ג לחוק הפטנטים וסעיף 29א(א) לחוק התחרות היא הפרה המצדיקה, בנסיבות מסוימות, את חיובו של המפר בהשבת ההתעשרות שנגרמה אצלו כתוצאה מהפרה זו.
השופט מלצר מבהיר בפסק דינו כי "פרדיגמת הפרת כללי התחרות היא ענף של דיני עשיית העושר ולא במשפט, שדרכו ניתן להחיל את מערכת דינים אלו גם על דיני התחרות. משכך, אדם שהתעשר כתוצאה מהפרה של כללי התחרות, יכול שייתבע וייאלץ להשיב את התעשרותו."
על אף כי השופט קרא הצטרף לעמדתו העקרונית של השופט מלצר "ובכלל זה עם המסקנה שלפיה ניתן לחייב את המתחרה-הזוכה להשיב למתחרה-המזכה רווח שהפיק הראשון על חשבונו של האחרון, עקב הפרת נורמה של כללי התחרות, מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט". אולם, השופטים נחלקו ביניהם באשר לקשר הסיבתי הנדרש כדי לבסס את יסוד ההתעשרות "שלא כדין".
שופטי הרוב קבעו כי מי שהתעשר כתוצרה מהפרה של כללי התחרות, יחויב בהשבת התעשרותו רם אם הפרת כללי התחרות נעשתה במודע ובמתכוון. אולם, לטעמו של כבוד השופט קרא, אין להסתפק בעובדה שסאנופי הטעתה את רשם הפטנטים, אלא על אוניפארם להראות כי היה בהטעיה זו כדי להניא את המתחרים מלהשיק את התרופה הגנרית. משמצא כי התשובה לשאלה זו שלילית, לטעמו היה על בית המשפט לקבל את ערעורה של חברת סאנופי. אולם, כבוד השופט קרא נותר בדעת מיעוט.
מעבר לכך, נקבע כי דיני הפטנטים אינם מהווים הסדר שלילי לעניין הסעדים בגין הטעיית רשם הפטנטים ואין כל מניעה לחייב בהשבה מבקש פטנט שהטעה את רשם הפטנטים והתעשר בגין ההטעיה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.
נדמה כי להחלטתו של בית המשפט העליון בפרשת סאנופי עשויות להיות השלכות כבדות משקל לעניין התנהלותן והתנהגותן האסטרטגית של חברות המבקשות לרשום לעצמן פטנטים בעלי סיכויי קבלה נמוכים וכן של החברות המתחרות בהן. בפרט ככל שהדבר אמור לטקטיקות עסקיות שכל מטרתן לנסות לעכב כניסת מתחרים לשוק.
[1] שם.
