אנו סוקרים כאן מחקר שפורסם ביוני 2021:
Doran, C., & Stratmann, T, “How does liability affect prices? Railroad sparks and timber”, International Review of Law and Economics (2021), 66, 105979.
המחקר בוחן כיצד הטלת אחריות על ידי בית-המשפט, והיקפה של האחריות, משפיעים על ערך המניות של החברה המזיקה ועל מחירי סחורות הקשורות לאירוע. ביסוד המחקר עומדים שני מקרים משנת 2007, אשר בשניהם גרמה חברת רכבות בוושינגטון לשריפות שהסבו נזק רב ליערות סמוכים. שני המקרים התבררו בבית-המשפט. בשניהם נפסק, ביום 31.5.2012, שחברת הרכבות לא תישא באחריות מוגברת לשילוש הנזקים לפי החוק להסגת גבול בוושינגטון, אלא רק לפיצויי נזיקין רגילים לפי עוולת הרשלנות. בהתאם לתיאוריה הכלכלית, החלטה שיפוטית זו, המפחיתה את רמת האחריות, צפויה להפחית את ערך העצה ביערות הסמוכים, וזאת כתוצאה מהגברת הסיכון לנזקי שריפה. בד בבד, ערך השוק של חברת הרכבות (המזיקה) צפוי לעלות. החוקרים ביססו את ההשערה התיאורטית באמצעות ממצאים אמפיריים, שהראו כי שווי המניות של חברת הרכבות אכן עלה בעת הרלבנטית, ואילו מחירי העצה – ירדו.
השריפה הראשונה אירעה באוגוסט 2007, בעקבות פעולת ניקיון לקויה של עובד חברת הרכבות. השריפה השנייה התרחשה כחודש לאחר מכן, בעקבות תהליך שחיקה של מכונה. שתי הנתבעות, חברת הרכבות וקבלנית המשנה, הודו כי גרמו לשריפה ברשלנותם. היות שעובדות המקרה והשאלות שהתעוררו היו דומות, שני המקרים נדונו יחד. המסגרת הנורמטיבית לבחינת אירועי השריפה היא חוק הסגת גבול של מדינת וושינגטון: Washington’s Timber Trespass Statute . חוק זה מטיל אחריות מוגברת במקרים של הסגת גבול: כאשר מוכחת הסגת גבול (ואין מדובר בהסגת גבול מקרית או בלתי רצונית), יזכה התובע בפיצויים עבור שילוש נזקיו. ואולם באותם שני אירועים, בית-המשפט פסק כי הוראות החוק הנ"ל אינן חלות. על כן, הנתבעות תפצנה את התובעים רק לפי הנזקים בפועל, במסגרת עוולת הרשלנות.
הכותבים בדקו, כיצד ההכרעה בבית-המשפט השפיעה על ערך העצה ביערות סמוכים, ועל ערך השוק של חברת הרכבות. להערכתם, החלטת בית-המשפט צפויה לגרום להפחתת ערך העצה ביערות במיקום גיאוגרפי המצוי בסיכון גבוה לשריפה, ולעלייה בערך השוק של חברת הרכבות. ברקע הדיון התיאורטי עומדת משנתו של רונלד קוז, אחד מאבות האסכולה לניתוח כלכלי של המשפט. כידוע, קוז טען כי בעולם ללא עלויות עסקה, וכאשר הזכויות מוגדרות היטב, תוצאת המחלוקת המשפטית אינה תלויה בהקצאה הראשונית של הזכויות על-ידיי בית המשפט, וזו צפויה להשתנות במשא ומתן מאוחר בין הצדדים. ואולם, במצב זה שבו קשה לנהל משא ומתן, למשל משום ריבוי בעלי הנכסים, חלוקת הנזק כפי שנפסקה על-ידי בית המשפט צפויה להישאר כתוצאה סופית, ולהשפיע על ערך הפעילות של כל אחד מהצדדים.
השערות החוקרים נבדקו בשיטה אמפירית. נבחן ערך העצה של יערות באזורים המדוברים עובר לפסיקת בית-המשפט, לעומת ערכו לאחר מכן. הדבר נעשה בהתאם למכירות פומביות שנערכו בשלוש מדינות מערביות בארצות-הברית, החל מינואר 2008 ועד לדצמבר 2014. המכירות בוושינגטון היו קבוצת הטיפול, ומכירות מקבילות באיידהו ובאורגון היו קבוצות הביקורת. הממצאים הראו כי בעקבות החלטת בית-המשפט, חלה ירידה בערך העצה ביערות באזורים גיאוגרפים שבסיכון גבוה לשריפה. כך, עלייה בסטיית תקן אחת בהסתברות לשריפה גרמה לירידה של 6% בהצעות המחיר לעצה בוושינגטון, וערך ההצעות במרחק מייל אחד מהרכבת פחת ב-19%, ביחס לאזורים דומים באיידהו ובאורגון. ההסבר לכך הוא שהמציעים במכרזים הניחו שאם תתרחש בעתיד שריפה כתוצאה מפעולות רכבת, חברת הרכבות תישא באחריות פחותה, בכפוף להוכחת רשלנותה. בנוסף נצפתה עלייה קלה בערך חברות הרכבות בוושינגטון; החוקרים ציינו כי למרות שאף כי עלייה זו הייתה קטנה, הרי שעצם התרחשותה, ביום מתן פסק-הדין, מלמד כי הטלת אחריות על-ידי בית-המשפט מחוללת השפעה כלכלית מידיות.
לפסק הדין הראשון ראו:Jongeward v. BNSF Railway, No. 85781-4 (Wash. May 31, 2012).
לפסק הדין השני ראו: Broughton Lumber Co. v. BNSF Ry. Co., 278 P.3d 173, Wash. 2d 619 (2012).
לחוק ראו: .Washington’s Timber Trespass Statute, RCW 64.12
