קיומן של קבוצות עסקים מצומצמות השולטות במספר רב של ענפי משק היא תופעה נפוצה במשק הישראלי. נכון לשנת 2010 פעלו בישראל 24 קבוצות עסקים ששלטו ב-136 החברות הציבוריות בבורסה (כ-23%). שווי השוק של קבוצות אלו עמד על כ-68% משווי השוק של כלל החברות הציבוריות. הקבוצות התאפיינו במבנה פירמידלי של חברות אחזקה שחלשו על מספר רב של שווקים מעוטי שחקנים. על הרקע זה חוקק חוק הריכוזיות, התשס"ד-2013, המבקש לטפל בריכוזיות באמצעות מספר כלים: הנחיה לרגולטור לשקול שיקולי ריכוזיות כלל-משקית בעת הקצאת רישיונות וזכאויות; איסור על מבנה חברה פירמידלי של יותר משתי שכבות; והפרדה בין תאגידים ריאליים משמעותיים לגופים פיננסיים משמעותיים; וכן, הוראות המאפשרות לשר האוצר ולנגיד בנק ישראל להגביל את חשיפת האשראי של בנקים לקבוצות עסקים וללווה בודד.
סקירה שנערכה על ידי מחלקת המחקר והמידע של הכנסת מציגה תמונה של יישום חוק הריכוזיות והשפעותיו הכלכליות על המשק מעת שנחקק בשנת 2013 ועד שנת 2019:
פירוק פירמידות – סעיף 25 לחוק הריכוזיות מטיל מגבלה המחייבת את כלל החברות הציבוריות לעבור למבנה אחזקה של עד שתי שכבות, וזאת עד לדצמבר 2019. בעקבות כך, חלק ניכר מהחברות הנסחרות בבורסת תל אביב נאלצו לבצע "קיפול שכבה", ונכון לשנת 2018 נותרו שמונה חברות ציבוריות שעדיין נדרשו לעמוד בהוראות החוק. למשל, קבוצת עזריאלי, שהחזיקה במבנה פירמידה של שלוש שכבות, ביצעה רכישה עצמית של שתיים מחברות הבנות שלה: גרנית וטמבור. בדומה לה, קבוצת אפריקה ביצעה הצעת רכש לחברות דניה סיבוס ונגב קרמיקה, אשר הוחזקו תחתיה במבנה של שלוש שכבות.
איסור על החזקות צולבות – סעיף 39 לחוק הריכוזיות קובע כי מי ששולט בתאגיד ריאלי משמעותי לא יוכל להמשיך ולשלוט בגוף פיננסי משמעותי או להחזיק בו ביותר מ-10%, ובגוף פיננסי ללא גרעין שליטה עד 5% (החל מדצמבר 2019). הוראה זו הובילה לפירוק חלק ניכר מהקבוצות העסקיות במשק, אשר נאלצו לוותר על אחזקות צולבות של תאגידים ריאליים ופיננסיים. למשל, בתחום הריאלי – קבוצת צדיק וקרן אייפקס מכרו את אחזקותיהם בתחום הריאלי בקבוצת פז ובחברת תנובה. בתחום הפיננסי – קבוצת דלק-תשובה מכרה את אחזקותיה בבית ההשקעות אקסלנס ובחרה להשאיר את אחזקותיה בתחום הנפט בקבוצת דלק.
הגבלת אשראי – סעיפים 26 ו-27 לחוק הריכוזיות מורים כי שר האוצר ונגיד בנק ישראל יקבעו הוראות לגופים פיננסים בנושא מגבלות אשראי לקבוצת עסקים וללווה בודד. בעקבות זאת, באוקטובר 2019 תוקנה הוראה מס' 303 בדבר ניהול בנקאי תקין והיא כוללת הנחיות של המפקח על הבנקים בדבר חשיפת גופים פיננסים ללווה בודד, לקבוצת לווים וללווים גדולים, הגבלה על מתן אשראי למימון עסקאות הוניות לרכישת שליטה ומגבלות הנוגעות להלוואה של גוף מוסדי ללווה יחיד ולקבוצת תאגידים.
לפי הסקירה, יישום החוק הוביל לתוצאות חיוביות:
חיזוק שוק ההון והגברת אמון הציבור בו: מממצאי הדו"ח עולה כי בין השנים 2013-2019 חלה ירידה של כ-33.3% במספר חברות האחזקה הגדולות וחל קיטון של כ-68.2% בהכנסותיהם. מצב זה הוביל לגידול באמון הציבור בשוק ההון, כמתבטא בעלייה בשיעור האחזקות במניות ובאגרות חוב ובעלייה בשווי הכולל של החברות הנסחרות בבורסה.
ההשפעה על שוק האשראי: חלה ירידה של 41% בחשיפת האשראי של הבנקים ל-20% מהקבוצות העסקיות וירידה של 24% ביתרת החוב של קבוצות אלו לבנקים. נמצא כי האיסור על אחזקות צולבות מנע את תופעת המנהור, דהיינו העברת משאבים בין חברות מתחתית הפירמידה הקונצרנית לאלו שבראשה ואשר מצויות בשליטת בעלי הקבוצה. בנוסף, נראה כי הצעדים שננקטו להגבלת אשראי ללווים גדולים גרמה למצב של הסתת אשראי מהקבוצות העסקיות הגדולות לעסקים קטנים ובינוניים: הנתונים מצביעים כי בין השנים 2011 ל-2018 חלה עליה של כ-55.3% במתן האשראי לעסקים קטנים על ידי הבנקים וכ-30.6% לעסקים בינוניים.
על אף השיפור בהקצאת האשראי במשק וחיזוק שוק ההון, ישנן סוגיות שטרם קיבלו מענה בחוק. כך, החוק חסר בסיס מתודולוגי מוסדר להערכת מצב הריכוזיות הכלל משקית מעת לעת. בנוסף, ישנן תשתיות חיוניות שטרם נכללו בחוק כגון: בנקאות, פנסיה, ביטוח, כלי תקשורת אלקטרונית, ורפואה. הסקירה מצביעה גם על תחולה חסרה של החוק בכל הנוגע לחברות ציבוריות זרות.
קישור לסקירת הכנסת בנושא יישום חוק הריכוזיות, התשס"ד-2013 – לחץ כאן.
קישור להוראת המפקח על הבנקים בדבר המגבלות החלות על חוות של לווה וקבוצת לווים –לחץ כאן.
