האם בני זוג ידועים בציבור יכולים לאשר הסכם ממון שימשיך לחול גם אם יינשאו בעתיד, או שלאחר הנישואים יהיה עליהם לאשרו מחדש? שאלה זו נדונה לאחרונה בבית המשפט העליון (בע״ם 48399-09-24 פלוני נ׳ פלונית, מיום 23.3.2026).
הצדדים, בני זוג ידועים בציבור, ערכו "הסכם ממון וחיים משותפים", שהסדיר את יחסיהם בדבר רכושם. בהסכם נקבע במפורש כי הוראותיו ימשיכו לחול גם אם הצדדים יינשאו בעתיד. בית המשפט לענייני משפחה בפתח-תקווה אישר את ההסכם ונתן לו תוקף של פסק-דין.
גדר הספקות מצוי במתח שבין שני חוקים. חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל״ג-1973, מסדיר את אופן חלוקת הרכוש בין בני זוג נשואים ומאפשר להם לכרות הסכם ממון. סעיף 2 לחוק קובע כי כדי שלהסכם כזה יהיה תוקף משפטי מחייב, עליו לקבל את אישור בית המשפט. החוק מאפשר לערוך הסכם ממון לפני הנישואים או במהלכם, אך אינו מבהיר אם ניתן לאשר הסכם כזה גם כאשר הנישואים הם אפשרות עתידית שאינה ודאית.
לצד חוק זה, סעיף 3(ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ״ה-1995, מקנה לבית המשפט סמכות לאשר הסכמים בין ידועים בציבור ולתת להם תוקף של פסק דין, גם כאשר בני הזוג אינם מתכננים להינשא. תכליתו של מסלול זה היא לאפשר לבני זוג שאינם נשואים להגדיר באופן ברור את חלוקת רכושם במסגרת משפטית מחייבת. במקרה הנדון, הסכם הממון בין הידועים בציבור אושר מכוח סעיף 3(ג) הנ"ל ולא כהסכם ממון לפי חוק יחסי ממון. בפסק הדין שאישר את ההסכם הבהיר בית המשפט לענייני משפחה כי אם הצדדים יינשאו בעתיד יהיה עליהם לאשר את ההסכם מחדש בהתאם לחוק יחסי ממון. בני הזוג ביקשו למחוק הבהרה זו מן הפרוטוקול בטענה שההסכם נועד להסדיר מראש גם את יחסיהם במקרה של נישואים עתידיים, אולם בקשתם נדחתה.
בני הזוג ערערו לבית המשפט המחוזי (עמ"ש (מרכז-לוד) 36827-12-23 צ' נ' ל', מיום 4.7.2024). לטענתם, הדרישה לאישור נוסף עתידי פוגעת בוודאות המשפטית שביקשו להשיג. נטען כי שעה שההסכם כולל הוראה מפורשת שלפיה הוא יחול גם לאחר הנישואים, אין הצדקה לחייבם בהליך משפטי נוסף בעתיד. עוד נטען כי חיוב באישור מחודש עלול לאפשר לאחד הצדדים לפתוח מחדש את ההסכמות שנקבעו בהסכם כתנאי לנישואים.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי חוק יחסי ממון חל על בני זוג נשואים, או על בני זוג העומדים להינשא בעתיד הקרוב. מאחר שבמקרה זה הצדדים היו ידועים בציבור ולא נשואים, ההסכם לא יכול היה לקבל מעמד של הסכם ממון לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג. לפיכך נקבע כי אם הצדדים יינשאו בעתיד, יהיה עליהם לאשר את ההסכם מחדש. בית המשפט המחוזי הוסיף כי דרישת האישור המחודש אינה פורמלית, אלא נועדה לוודא כי לאחר המעבר למעמד של בני זוג נשואים הצדדים מבינים ומעוניינים בהסכמות שבהסכם ומעוניינים להיות מחויבים להן. על פסק דין זה הגישו בני הזוג בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קיבל את הערעור ברוב דעות וקבע כי לשונו של חוק יחסי ממון מאפשרת אישור של הסכם ממון גם "לפני הנישואים", מבלי לקבוע מגבלת זמן קשיחה. מכאן שאין מניעה לאשר בשלב הידועים בציבור הסכם ממון הכולל הוראה שלפיה הוא יחול גם אם הצדדים יינשאו בעתיד.
בית המשפט העליון ציין כי ידועים בציבור זכאים להסדיר מראש את יחסי הממון שביניהם באופן הצופה פני עתיד וגם למקרה של נישואים עתידיים. דרישה לאישור נוסף לאחר הנישואים עלולה לפגוע בוודאות המשפטית שהצדדים ביקשו להשיג, שכן היא מאפשרת לאחד מהם לפתוח מחדש את ההסכמות שכבר אושרו כדין. לפיכך נפסק, כי ניתן לאשר הסכם ממון שנערך בין ידועים בציבור כך שיחול גם כהסכם ממון במקרה של נישואים עתידיים, אף אם במועד אישורו הצדדים אינם עומדים להינשא בעתיד הקרוב.
כב' הש' ד' מינץ, בדעת מיעוט, סבר כי הסכם ממון לפי חוק יחסי ממון יכול להיערך רק במסגרת יחסים שבהם קיימת זיקה ממשית לנישואים, ולא כאשר מדובר בידועים בציבור בלבד. לשיטתו, נישואים יוצרים מערך זכויות וחובות משפטי ייחודי, ולכן אין להקנות להסכם בין ידועים בציבור תוקף אוטומטי גם לעתיד. בהתאם לכך, אם בני הזוג יבחרו להינשא, עליהם לשוב ולאשר את ההסכם בהתאם לדרישות חוק יחסי ממון.
בהקשר של דרישת האישור, נפנה למאמרו של יצחק כהן, "על דרישותיו הקמאיות של אישור הסכם ממון ועל הנסיגה מהן". כהן מצביע על כך שהדרישה לאשר הסכם ממון אינה טכנית, אלא מנגנון שנועד לוודא כי בני הזוג מבינים את משמעות ההסכם ואת השלכותיו, וכי חתימתם ניתנת ברצון חופשי. תובנה זו מאירה את המחלוקת בפסק הדין: דעת הרוב הדגישה את רצון הצדדים להסדיר מראש גם את יחסיהם במקרה של נישואים עתידיים; ואילו דעת המיעוט ביטאה את האינטרס להבטיח שהסכמה שהושגה בעבר משקפת את רצון הצדדים במצבם המשפטי החדש. למאמר ראו: יצחק כהן, "על דרישותיו הקמאיות של אישור הסכם ממון ועל הנסיגה מהן", מאזני משפט יב 131 (תשע"ח).
לפסק הדין ראו: בע״ם 48399-09-24 פלוני נ׳ פלונית (מיום 23.3.2026).
