מוצרים רבים הנמצאים כיום בחזית הטכנולוגיה נשענים על מינרלים ומתכות: ליתיום, קובלט, גרפיט, נחושת, ניקל, פלטינה ומינרלים נוספים. אלה חיוניים לייצור סמארטפונים, רכבים חשמליים, סוללות אגירה, לוחות סולאריים, טורבינות רוח, שבבים, ציוד רפואי, מערכות בינה מלאכותית ואמצעים צבאיים. באפריל 2026 פרסם מכון האו״ם למים, סביבה ובריאות דוח שכותרתו Critical Minerals, Water Insecurity and Injustice, העוסק בהשלכות הסביבתיות, הבריאותיות והחברתיות של כריית מינרלים קריטיים. הדוח מכנה את המינרלים הללו ״הנפט של המאה ה-21", בשל תפקידם המרכזי בתעשיות טכנולוגיות, באנרגיה מתחדשת ובמעבר לכלכלה דלת פחמן. לפי הדוח, הביקוש למינרלים אלה גדל במהירות רבה וצפוי לגדול פי ארבעה עד שנת 2050, כאשר ביחס לליתיום, גרפיט וקובלט הביקוש עשוי לגדול בכ-500% ביחס לרמות שנדרשו בשנת 2020.
המוטיבציה לחיבור הדוח היא בחינת המחיר הסביבתי והחברתי של העלייה בביקוש למינרלים קריטיים, בעיקר באזורים שבהם מתבצעת הכרייה. המוצרים עצמם נתפסים כנקיים, חדשניים וירוקים: מכונית חשמלית שאינה פולטת עשן, טורבינת רוח שמייצרת חשמל מאנרגיה מתחדשת, פאנל סולארי שמחליף דלקים מזהמים. עם זאת, לפי הדוח, ייצורם מחייב כרייה ועיבוד של מינרלים, ובשלבים אלה מתועדות פגיעות סביבתיות, בריאותיות וחברתיות בקהילות החיות סמוך לאתרי הכרייה. חלק ניכר מהמאגרים נמצא במדינות עניות או מוחלשות יחסית. באפריקה מצויות עתודות משמעותיות של מינרלים קריטיים, ובהן קובלט, פלטינה וכרום. הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו היא אחת המדינות המרכזיות בעולם בהפקת קובלט, מינרל חיוני לייצור סוללות. דרום אפריקה מחזיקה בחלק ניכר מעתודות הפלטינה, ואילו אזור ״משולש הליתיום״ הוא ארגנטינה, בוליביה וצ׳ילה, שמחזיק ביותר ממחצית מעתודות הליתיום העולמיות.
הדוח בדק את הקשר בין כריית מינרלים קריטיים לבין חוסר ביטחון במים, פגיעות בריאותיות, פגיעות בפרנסה ואי שוויון. הדוח מצביע על כך שמי שהמינרלים נמצאים באדמתו אינו תמיד מי שנהנה מן הערך הכלכלי שלהם. בקונגו, שחקנית מרכזית בייצור קובלט עולמי, יותר מ־80% מן התפוקה מגיעה ממכרות תעשייתיים הנשלטים בידי גורמים זרים. במקביל, 73.5% מאוכלוסיית קונגו חיה מפחות מ־2.15 דולר ליום. נתונים אלה מלמדים על פער בין מיקום הכרייה לבין חלוקת הרווחים ממנה: המינרלים מופקים במדינות עניות יחסית, אך חלק משמעותי מן הערך הכלכלי נצבר אצל תאגידים זרים, מדינות מתועשות וחוליות מתקדמות יותר בשרשרת הערך, כגון עיבוד, ייצור ושיווק טכנולוגי. אחת הפגיעות המרכזיות שהדוח מדגיש היא במים. כריית מינרלים קריטיים דורשת כמויות גדולות של מים, בין היתר לצורך שטיפה, הפרדה, סינון ועיבוד של החומרים הנכרים. הפקת טון אחד של ליתיום דורשת כ-1.9 מיליון ליטרים של מים. בשנת 2024 הופקו בעולם כ-240 אלף טון ליתיום, והפקה זו דרשה לפי ההערכה כ־456 מיליארד ליטרים של מים, כמות השקולה לצריכת המים הביתית השנתית של 62 מיליון בני אדם באפריקה שמדרום לסהרה. נתון זה רלוונטי במיוחד משום שחלק מפעילות הכרייה מתבצע באזורים שבהם קיימת ממילא מצוקת מים. באזור Salar de Atacama בצ׳ילה, למשל, כריית ליתיום אחראית לפי הדוח לעד 65% מצריכת המים האזורית. לפי הדוח, צריכת מים בהיקף זה מפחיתה את זמינות המים לשימושים אחרים, ובהם שתייה, חקלאות, גידול בעלי חיים ושמירה על מערכות אקולוגיות. הדוח מציין כי דלדול או זיהום של מקורות מים יוצר פגיעות נגררות בפרנסה, בביטחון המזון ובבריאות הציבור.
נוסף על דלדול מקורות המים, הדוח מתאר בעיית זיהום משמעותית. בתהליכי הכרייה והעיבוד נעשה שימוש בכימיקלים, חומצות ומתכות כבדות, וחלק מן הפסולת דולף לנהרות, לאגמים ולקרקע. לפי אחד מממצאי הדוח, על כל טונה של מינרלים נדירים שמופקים נוצרים כ־2,000 טונות של פסולת רעילה. בשנת 2024 הוערך כי תעשיית המינרלים הנדירים ייצרה כ־707 מיליון טונות של פסולת רעילה, כמות השקולה לכמעט 59 מיליון משאיות אשפה. אחת הדוגמאות המובאות בדוח היא אזור Fungurume שבקונגו, שבו מתבצעת כריית קובלט ונחושת. הדוח מתאר כיצד נהרות ומקורות מים ששימשו את האוכלוסייה המקומית לשתייה, השקיה ודיג זוהמו בפסולת תעשייתית, לרבות חומצה גופרתית, מתכות כבדות וחומרים רעילים אחרים. חלק מגופי המים באזור הפכו חומציים ברמה שבעקבותיה התושבים הפסיקו להשתמש בהם כמקור מים.
ההשלכות הבריאותיות של הזיהום מוצגות בדוח כחלק מן הממצאים המרכזיים במחקר שנערך בקרב תושבים החיים ליד אזורי כרייה בקונגו, כ-72% מן הנשאלים דיווחו על מחלות עור ובעיות דרמטולוגיות. בקרב נשים ונערות דווח גם על שיעורים גבוהים של בעיות גינקולוגיות. הדוח מתייחס גם לשיעורים גבוהים יותר של מומים מולדים באזורים הסמוכים למכרות, ולכך שהפגיעה הבריאותית מתרחשת באזורים שבהם מערכות הבריאות חלשות ממילא. לצד הפגיעה במים ובבריאות, הדוח מתאר גם פגיעות חברתיות, ובהן העסקת ילדים באתרי כרייה. לפי ממצאי הדוח, כ-30% מאתרי הכרייה בקונגו מעסיקים ילדים, שלרוב עובדים ללא הגנה בריאותית ובטיחותית בסיסית. הדוח מציג ממצא זה כחלק מן ההשלכות החברתיות של כרייה באזורים שבהם רמת העוני גבוהה, הפיקוח מוגבל והקהילות המקומיות תלויות בענף הכרייה כמקור פרנסה.
הדוח קורא לקבוע סטנדרטים מחייבים לכרייה ולהפקה של מינרלים קריטיים, ולא להסתפק בדיווחים וולונטריים של חברות. בין היתר, הדוח ממליץ על חובת בדיקת נאותות לאורך שרשראות האספקה, פרסום מידע סביבתי לציבור, ניטור עצמאי של שימוש במים, טיפול בשפכים, ניטור זיהום מתכות כבדות ושיקום קרקעות ומערכות אקולוגיות שנפגעו. הדוח ממליץ גם לחזק את מעורבותן של קהילות מקומיות וילידיות בתהליכי קבלת החלטות הנוגעים לכרייה, ולאפשר לקהילות שנפגעו גישה למנגנוני תלונה, פיצוי וסעד משפטי או מינהלי. המלצה נוספת היא להפחית את התלות בכרייה ראשונית באמצעות מחזור, שימוש חוזר, פיתוח חומרים חלופיים והארכת חיי המדף של מוצרים אלקטרוניים.
מקרה ישראלי שממחיש את השאלות שמעלה הדוח הוא כריית הפוספטים בשדה בריר שבנגב. פוספט נכלל ברשימת המינרלים הקריטיים האמריקנית הסופית לשנת 2025. גם בישראל זוהה התחום כתחום בעל חשיבות אסטרטגית: רשות החדשנות ומשרד האנרגיה פרסמו בשנת 2026 קול קורא לפיתוח טכנולוגיות לאורך שרשרת הערך של מינרלים קריטיים, לרבות חיפוש, כרייה, הפקה, עיבוד, מחזור ושימוש חוזר. בספטמבר 2025 אישרה הממשלה לקדם את התוכנית לכריית פוספטים של חברת כיל רותם באתר הסמוך לערד, בנימוק שדחייה נוספת עלולה לפגוע בפעילות התעשייתית בישראל ואף להוביל לסגירתה. בהחלטה צוין כי יש לקדם תסקיר השפעה על הסביבה, וכי יש להתייחס גם לאוכלוסייה הבדואית באזור ולהשלכות הבריאותיות והסביבתיות של הקמת המכרה (החלטה 3350 של הממשלה ה-37 ״אתר כרייה בשדה בריר (תמ"א 1/1/14) ותיקון החלטת ממשלה״, 7.9.2025). מקרה שדה בריר ממחיש, בזירה הישראלית, את השאלה המרכזית שמעלה הדוח: גם כאשר מדובר במשאב שמוצג כחיוני לתעשייה, או למעבר לכלכלה מתקדמת, יש לבחון את חלוקת העלויות והסיכונים הכרוכים בכרייה. גם בשדה בריר עולה חשש מפני מצב שבו התועלת הכלכלית תתרכז בידי התאגיד המפיק, בעוד שהנזקים הבריאותיים, הסביבתיים והחברתיים יוטלו על קהילות מקומיות. מבקר המדינה הודיע בדצמבר 2025 כי יבחן את החלטת הממשלה לקדם את הכרייה, בין היתר על רקע הטענות כי ההחלטה התקבלה מבלי שנשמעה עמדתם של משרדי הבריאות והגנת הסביבה (ראו: הכנסת, הוועדה לענייני ביקורת המדינה "הישג לוועדה: מבקר המדינה יבדוק את הליך קבלת ההחלטות לאישור כריית פוספטים בשדה בריר הנטענת כמסוכנת לבריאות", הודעה לעיתונות, 10.12.2025).
לדוח האו״ם ראו:
Abraham Nunbogu, Aria Farsi, Mir Matin & Kaveh Madani, Critical Minerals Water Insecurity and Injustice, United Nations University Institute for Water, Environment and Health, 2026
