בהחלטה קצרה שפורסמה לאחרונה, העוסקת בבקשת אישה לקבל מעמד תושבות במדינה, ציין בית המשפט העליון בהערת אגב כי נשים הנשואות בנישואים ביגמיים הן קורבן עבירה (עע"ם 7271/20 פלונית נ' מדינת ישראל, מיום 3.11.2022). החלטה זו מהווה הזדמנות לעיין במצב הביגמיה בישראל ולבחון את מעורבות הרשויות במאמץ למגרה.
ביום 23.1.2017 פורסמה הנחיית היועמ"ש בעניין עבירות ריבוי נישואין. בהנחיה הוסברו ההשלכות הקשות שנגרמות לנשים וילדיהן והותוותה מדיניות לאכיפת עבירת הביגמיה שבסעיף 176 לחוק העונשין, באמצעים פליליים, אזרחיים, מנהליים ומשמעתיים ובשילוב כלים חינוכיים. בעקבותיה, ניתנה החלטת ממשלה להקמת צוות להתמודדות עם השלכותיה השליליות של הפוליגמיה, אשר גיבש תוכנית פעולה ופרסם דו"ח מסכם על הנושא בחודש יולי 2018.
בינואר 2022 פורסמה סקירה לתיאור הפעילות שנעשתה בתחום האכיפה. בסקירה זו הצביעו נתוני האכיפה כי 69% מהתיקים (שהם 436 מקרים) נפתחו במחוז הדרום (מתוך תרשים 6 בסקירה).
במחוז זה מתגוררת מרבית אוכלוסיית הבדואים, אשר מנהלת אורח חיים פוליגמי. מפאת העובדה שקשה לאמוד את היקף הפוליגמיה, ההערכות ביחס לריבוי נישואין נובעות מאינדיקציות, בהינתן אומדנים שונים הנוגעים להפרשים בין השאר, בדבר שיעור הילדים שיש לגברים מנשים שונות (מתוך תרשים 5 בדו"ח).
על פי מחקרה של ריהאם אבו אל-עסל שפורסם בספר 'מעמד אישי ומגדר נשים פלסטיניות בישראל', ריבוי נישואין בתרבות המוסלמית מבוסס על שלושה טעמים:
- הגברים נישאים לראשונה בעיקר מטעמים כלכליים ופוליטיים ולפי החלטות המשפחות. בגיל צעיר, הגברים אינם בשלים להתמודד עם מחויבויות הכרוכות בחיי המשפחה ומנסים לברוח מהקשיים בזוגיות, דוגמת העדר יחסי מין.
- ישנה חשיבות גבוהה בחברה המוסלמית ללידת בנים זכרים. לפיכך, האישה מחויבת ב'ציות' לגבר וב'זכותו' להביא ילדים נוספים. 'זכותו' מתחדדת במצבי עקרות וכן במצבים בהם לא נולדים מספיק ילדים זכרים.
- ריבוי נישואים נתפס כסימן לגבריות, מקור לכוח וסמל סטטוס.
נשים מוסלמיות, כפי שעולה ממחקרה של אבו אל-עסל, מתקשות להתנגד לנישואין מרובים ממספר סיבות; ראשית, הן נחשפות לביקורת חברתית העלולה להוביל למידורן; שנית, נשים רבות נאלצות להישאר בקשרי ביגמיה בשל האיסור החל עליהן לקחת את ילדיהן עימן בעת הגירושין ומנגד, הגברים לא מעוניינים להתגרש מפני שאינם רוצים בנטל הילדים. להישארות נשים בקשר פוליגמי יש השלכות רבות:
- השלכה כלכלית- משפחות פוליגמיות סובלות ממצב כלכלי קשה יותר. במשפחות בדואיות בפרט, הנשים לרוב לא עובדות וכלכלת הבית נשענת כולה על הגבר. הישענות הנשים על הגבר עלולה להיות בעייתית במצבים בהם הכנסתו נמוכה או אם הבעל פועל בניכור כלכלי, בשל העדפתו לאישה השנייה.
- השלכות נפשיות- נשים בקשר פוליגמי נוטות לסבול מנזקים פסיכולוגים מרובים דוגמת חרדה, עוינות ופרנויה. סקר שנערך בקרב נשים בדואיות מעלה נתונים לפיהם 41% מהנשים שנמצאות בקשר ביגמי מקבלות מרשמים יומיים לתרופות ובעלות שיעורי דיכאון של 31%. זאת, לעומת 26% מהנשים שנמצאות בקשר מונוגמי ומטופלות במרשמים יומיים (ראו גולי צוויקל ונורית ברק, בריאות ורווחה של נשים בדואיות בנגב, באר שבע 2002).
- השלכות על הילדים – לפי פרופ' ארנון סופר, ילדים במשפחות פוליגמיות עשויים לסבול מהזנחה, בעיות רגשיות, התנהגותיות ופיזיות. ילדים הגדלים במשפחות פולגימיות סובלים מאחוזי נשירה גבוהים יותר מהלימודים והופכים לנוער שוליים, לעומת ילדים הגדלים במשפחות מונוגמיות.
- אלימות – שיעורי האלימות במשפחות פוליגמיות גבוהים יותר, והאלימות מתרחשת בין כל המעורבים – בין הנשים עצמן, בין הגבר לנשים ובין האימהות לילדיהן.
- נישואי קטינות – רבים מהקשרים הפוליגמיים מאופיינים בנישואים בגיל קטינות, אשר מובילים להשכלה נמוכה, לקשיי תעסוקה ואף להסתכנות גבוהה יותר בהריונות בסיכון.
- מעמד ישראלי – ישנם מקרים רבים של נשים שנישאות לגבר כדין ומשכך זכאיות למעמד תושבות. נשים אלו יודעות כי ככל שתחלטנה להתגרש, זכאותן לזכויות סוציאליות ולהישארות במדינה תפוג. לכן הנשים נשארות בקשר זה, הגם שבן זוגן מקיים קשר ביגמיה עם נשים אחרות בניגוד לדין ואף בניגוד לרצונן.
על פי דו"ח הצוות להתמודדות עם השלכותיה השליליות של הפוליגמיה לעיל, בעשור האחרון נצפתה מגמה של ירידה בתופעת ריבוי הנישואין וניתן להניח כי הדבר מושפע מהשכלתם של הגברים והנשים, המחזקת את קידומם בחברה ואת המודעות לזכויות.
עם זאת, יש להתחשב בחוסר דיווח לרשויות על קשרי נישואין, העלול לעוות את נתוני האמת. כך או אחרת, ניכר כי על אף ההשלכות הקשות של ריבוי נישואין, האכיפה בתחום זה אינה גבוהה.
נתוני משטרת ישראל שהוצגו בסקירה הנ"ל מראים כי בשנים 2017-2021, הוגשו 55 כתבי אישום בגין פוליגמיה והוטלה סנקציית מאסר בכעשרים תיקים בלבד. בחלק מעשרים התיקים, נרשמו עבירות נוספות ולכן, עונשי המאסר מיוחסים לכלל העבירות ולא רק לעבירת הביגמיה. למרות שלפי חוק העונשין, העונש בגין עבירת ביגמיה הוא מאסר לחמש שנים, בפועל הוטל מאסר הגבוה מארבע שנים רק בשני תיקים, בעוד בשישה- עשר מהם המאסר נמוך משנה. בשני התיקים הללו, העבירות הנלוות היו כליאת- שווא וכניסה או ישיבה בישראל שלא כחוק.
לסיכום: נראה כי פוליגמיה עדיין נפוצה בדרום הארץ, בעיקר בקרב אוכלוסיית הבדואים, הואיל והדבר מקובל בתרבות המוסלמית. הנשים סובלות מהשלכות כלכליות ונפשיות, קשיים בגידול הילדים, חשיפה מרובה לאלימות ואף בעיות במעמד התושבות. למרות השלכות התופעה, נראה כי מרבית התיקים הנפתחים בגין עבירת פוליגמיה נסגרים ללא ענישה ראויה.
לסקירה ראו: רונית יכימוביץ'- כהן, ריבוי נישואין (פוליגמיה): אכיפה ודיווח (19.1.22), https://fs.knesset.gov.il/globaldocs/MMM/78d57d26-b230-ec11-8138-00155d0403e7/2_78d57d26-b230-ec11-8138-00155d0403e7_11_19442.pdf
לדו"ח ראו: רחל מטר ואח', דו"ח מסכם הצוות הבין משרדי להתמודדות עם השלכותיה השליליות של הפולימיה (יולי 2018), https://www.gov.il/BlobFolder/generalpage/polygamy_final_report/he/polygamy_final_report.pdf