באוקטובר 2023 הכריע בית המשפט העליון במחלוקת בין עיריית ירושלים לבית עמותת "הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות", בקשר עם תקצוב העמותה על ידי העירייה. העמותה טענה כי העירייה לא התבססה על תשתית עובדתית הולמת שעה שהחליטה על היקף התקצוב, וכתוצאה מכך הפלתה אותה לרעה. המחלוקת עוררה שאלה בעניין אמות המידה לתמיכה של רשויות מקומיות במוסדות ציבוריים.
הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות פועל במסגרת עמותה לשינוי חברתי, ומהווה מרכז חינוכי וטיפולי רב תחומי עבור הקהילה הגאה. כמצוין בתקנון, העמותה הוקמה בשנת 1997 על ידי פעילים ופעילות ירושלמים במטרה "לבנות חברת מופת ישראלית ליברלית ופלורליסטית, ולקיים שוויון זכויות מלא למיעוטים מיניים ומגדריים". העמותה מעניקה סל שירותים הוליסטי, ביניהם מערך פסיכולוגי-סוציאלי; הפעלת מרכז לבדיקת מחלות מין; תכנון והפקה של אירועים, הרצאות, טיולים, סדנאות, סיוע במיצוי זכויות ועוד. ההפעלה וניהול הפעילויות על ידי העמותה מחייבים השקעת משאבים רבים. לאורך השנים פנתה העמותה לעירייה על מנת לקבל סיוע במימון פעילותה, אך לרוב פניות אלו נדחו וכתוצאה מכך נקטה העמותה בהליכים משפטיים.
לאחר מספר הליכים קודמים, העירייה אפשרה לפנות אליה לקבלת תמיכה בשני ערוצים עיקריים: האחד, תמיכה למרכז קהילתי או מינהל קהילתי שכונתי; השני, מרכז קהילתי לאוכלוסייה ייחודית בפריסה כלל עירונית. התמיכה ניתנת בשני רכיבים עיקריים: האחד, רכיב כספי כללי; השני, רכיב ספציפי המתחלק לשלוש תמיכות: תמיכה בשכר דירה, תמיכה בגין תשלום ארנונה ותמיכה למטרות שיפוצים. בדו"ח תבחיני התמיכה של עיריית ירושלים לשנת 2022 צוין כי מינהלים ומרכזים קהילתיים מנגישים את שירותי העירייה בתחום החברה והקהילה על בסיס שכונתי-גאוגרפי. לעומת זאת, מרכז קהילתי לאוכלוסייה ייחודית מספק שירותים ומייצג אוכלוסייה בעלת צרכים ייחודיים בפריסה כלל עירונית שאינה יכולה לקבל מענה ברמת השכונה. הלכה למעשה, על פי מאפייניה, עמותת הבית הפתוח מהווה את המרכז הקהילתי היחיד בירושלים שמייצג אוכלוסייה בעלת צרכים ייחודיים שנמצאת בפריסה כלל עירונית.
לחישוב הרכיב הכללי במינהלים ומרכזים קהילתיים שכונתיים, העירייה מפעילה חמישה תבחינים: תמיכה בסיסית זהה לכל מינהל ומרכז קהילתי שכונתי; לאחריו תקציב משתנה לפי מספר התושבים בשכונה על-פי הקיים במאגרי עיריית ירושלים; מדד סוציו-אקונומי כלכלי של תושבי השכונה; היקף מחזור פעילות; וציון חוות דעת הוועדה המקצועית באגף עבור מבקש התמיכה. בניגוד לתמיכה פרטנית שמקבל כל מינהל ומרכז קהילתי שכונתי לפי התבחינים לעיל, העירייה קבעה כי גובה הרכיב הכללי שיינתן למרכז קהילתי לאוכלוסייה ייחודית בפריסה כלל עירונית יחושב לפי ממוצע התמיכות הכלליות בכלל המינהלים והמרכזים הקהילתיים השכונתיים.
בשנת 2022 עתרה העמותה לבית המשפט המחוזי בירושלים כנגד העירייה בטענה שאין זה סביר שיחולו עליה תבחינים שונים מאלה החלים על המינהלים והמרכזים הקהילתיים השכונתיים. לטענת העמותה, זהו חישוב מפלה שאינו מתחשב בצרכי המרכז, ואשר מוביל למימון בלתי מספק. נטען כי זו פרקטיקה שאינה מתיישבת עם חובת העירייה הקבועה בחוזר מנכ"ל משרד הפנים מס' 4/2006, המעגן נוהל לתמיכות במוסדות ציבור ע"י רשויות מקומיות. הנוהל מטיל על הרשויות חובה לפעול בשוויון, ענייניות ושקיפות בבואן לתקצב מוסדות ציבור.
עיריית ירושלים טענה כי לא בנקל יתערב בית המשפט במבחני תמיכה שגובשו ע"י רשות מנהלית. לגוף העניין טענה כי בעוד שהפרמטרים לתמיכה במינהלים ובמרכזים קהילתיים שכונתיים מתחשבים במאפיינים שונים של השכונות, כמו מצב סוציו אקונומי, אין אפשרות מדידה כזו לגבי עמותת "הבית הפתוח". העירייה המשיכה וטענה כי צריך לקחת לתשומת הלב ש"הבית הפתוח" אינו החזות הבלעדית של הקהילה הגאה, ולמעשה ישנן דרכי סיוע מקבילות אשר נועדו לאותה קהילה מטעם אגף הרווחה ומינהל החינוך בעיר. יש להביא זאת בחשבון בעת חישוב התמיכה בעמותה. בערכאה הראשונה, בית המשפט המחוזי דחה את עתירת העמותה. נקבע שקיים שוני בין האופן שבו מחושב רכיב התמיכה הכללית במינהלים ובמרכזים קהילתיים שכונתיים לבין האופן בו מחושב אותו רכיב בעמותת הבית הפתוח, אך מדובר בשוני רלוונטי ומוצדק. זאת משום שחברי הקהילה הגאה עושים שימוש גם בשירותים המוצעים ע"י המינהלים והמרכזים הקהילתיים בשכונתם. לכן, החלת דרך חישוב זהה תוביל לתוצאה בה חברי הקהילה הגאה נהנים מתקציב בכפל. בית המשפט קמא סבר כי האופן בו הפעילה העירייה את שיקול דעתה הוא סביר ואין מקום להתערב בו.
על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט העליון. העמותה טענה כי שעה שהרשות מעניקה תמיכה, עליה לעשות זאת בהסתמך על תשתית עובדתית מתאימה ותוך התייחסות למכלול המאפיינים והצרכים הרלוונטיים של המוסד הציבורי. לגישתה, העובדה שרכיב התמיכה הכללית בעמותה מתבסס רק על ממוצע אריתמטי של התמיכות במינהלים ובמרכזים השכונתיים מלמדת על התעלמות מהצרכים הייחודיים של הקהילה הגאה בירושלים בכלל, ושל עמותת "הבית הפתוח" בפרט. העמותה טענה כי היא מקבלת מימון נמוך מזה שהייתה מקבלת אילו הייתה נבחנת על פי אותם תבחינים המיועדים למינהלים ומרכזים קהילתיים שכונתיים.
העירייה השיבה שלא ניתן לעשות שימוש בתבחינים זהים, מאחר ולעירייה יש קושי לקבוע את גודל הקהילה הגאה בירושלים ואת המדד הסוציו-אקונומי של חבריה. לאור זאת, הוחלט כי התמיכה בעמותה תהיה בגובה ממוצע התמיכות ברכיב הכללי של המינהלים והמרכזים השכונתיים. העירייה בטענותיה צידדה בקביעתו של בית המשפט המחוזי באשר לשוני רלוונטי בין עמותת "הבית הפתוח" כמרכז קהילתי המייצג אוכלוסייה ייחודית בפריסה כלל עירונית, ובין המינהלים והמרכזים הקהילתיים השכונתיים. לטענתה, מבחני התמיכה שקבעה עולים בקנה אחד עם דיני התמיכות לפיהם אין מקום ל"כפל תמיכה", וזאת מתוך מטרה למנוע מצב בו פעילות מסוימת ממומנת בה בעת משתי תקנות תקציביות שונות. צוין שהקהילה הגאה עושה שימוש גם בשירותי המינהלים והמרכזים הקהילתיים בשכונות השונות.
בית המשפט העליון, מפי כב' השופט ע' גרוסקופף ובהסכמת כב' השופטים ע' פוגלמן ונ' סולברג, סבר כי דין העתירה להתקבל. נפסק כי עצם גיבושם של מבחני תמיכה נפרדים אמנם אינו מהווה הפליה פסולה, וזאת בשים לב למאפיינים הייחודיים של עמותת "הבית הפתוח", העשויים להצדיק שימוש במנגנוני הקצאה נפרדים. עם זאת, העירייה לא עמדה בחובתה לקבוע את מבחני התמיכה בעמותה לפי שיקולים ענייניים ועל סמך תשתית עובדתית הולמת המבוססת על צרכיה הפרטניים כמרכז קהילתי המייצג אוכלוסייה ייחודית בפריסה כלל עירונית. חישוב על סמך ממוצע פשוט של התמיכה במינהלים והמרכזים השכונתיים מהווה קביעה שרירותית, שאינה עולה בקנה אחד עם חובת העירייה להקצות כספי תמיכה תוך התייחסות למאפיינים ייחודיים. כאן, החלטת העירייה התקבלה מבלי שנאסף מידע נחוץ הנדרש על מנת לבססה, כגון: עלות סל השירותים ההוליסטי אותו מציעה העמותה לחברי הקהילה הגאה, עלות ההפעלה והניהול של העמותה, מחזור פעילותה ומצבם הכלכלי של חברי הקהילה הגאה הנעזרים בה. משלא עשתה זאת, ההחלטה נגועה בשרירותיות ובהיעדר תשתית עובדתית נחוצה, ואינה יכולה לעמוד. לאור אישור התקציב השנתי עובר לקבלת העתירה, בית המשפט הורה לעירייה לגבש מבחני תמיכה חדשים שיחולו משנת 2024 ואילך. בית המשפט הצביע על כך שישנה אפשרות שבסופו של תהליך גיבוש מבחני תמיכה ראויים יתברר כי היקף התמיכה שקיבלה העמותה בעבר עולה על היקף התמיכה הראוי, ולכן בשלב זה אין מקום להשלמה רטרואקטיבית.
פסק הדין מדגים ביקורת שיפוטית על החלטה מנהלית העוסקת בתמיכה כספית למוסדות ציבור. חשיבות השאלה נעוצה בעקרון השוויון אשר מימושו תלוי בתקציב. חשש עיקרי הוא להטיית תקציבים לפי שיקולים פוליטיים. שאלה זו הונחה לפתחו של בית המשפט העליון כבר בשנות השמונים בבג"ץ 59/88 צבן נ' שר האוצר מיום 12.2.1989. בג"צ פסק שלא ניתן לחלק כספי ציבור ללא אמות מידה מדויקות שמגדירות את הזכאות. לצורך כך, יש להפעיל קריטריונים שוויוניים ואחידים. בעקבות הלכה זו הוסף סעיף 3א' לחוק יסודות התקציב, תשמ"ה-1985: "הסכום שנקבע בסעיף תקציב לסוג של מוסדות ציבור יחולק בין מוסדות ציבור הנמנים עם אותו סוג לפי מבחנים שוויוניים". התיקון מחייב את הרשות להידרש להצדקה עניינית לחלוקת הכספים, על מנת להימנע מהפליה אסורה.
סוגית התמיכה העירונית במוסדות ציבוריים עלתה לאחרונה גם בעניין עת"מ 30823-06-23 מכבי צעירי כפר סבא כדורסל נ' עיריית כפר סבא מיום 26.9.2023. העותרת במקרה זה היתה עמותת ספורט שמטרתה הפעלת פעילות כדורסל ברחבי העיר כפר סבא. העמותה פנתה לעירייה בבקשה להקצות לה אולמות ספורט ומתקנים המשמשים לפעילותה. העירייה השיבה כי על העמותה להירשם באיגוד הכדורסל בישראל על מנת לקבל תמיכה. העמותה התנגדה לדרישה זו בטענה שהעירייה מקצה משאבים גם לגופים פרטיים בענפי ספורט שונים למרות שאינם רשומים באיגוד ספורט רשמי. במקרה זה, בית המשפט דחה את העתירה משום שבקשת העותרת הוגשה בשיהוי, וכן משום שטענת העותרת בדבר שיקולים פוליטיים זרים לא נתמכה בתשתית עובדתית מספקת, העשויה לסתור את חזקת תקינות המנהל. חרף דחיית העתירה, בית המשפט חזר על ההלכה החשובה לפיה בקשות לתמיכה עירונית במוסדות ציבור תידונה לפי תבחינים שוויוניים, שייקבעו מראש ובהתחשב בצרכי האוכלוסייה לגופו של עניין.
עע"מ 1930/22 הבית הפתוח לגאווה ולסובלנות נ' עיריית ירושלים (נבו 11.10.2023).
בג"ץ 59/88 צבן נ' שר האוצר (נבו 12.2.1989).
עת"מ 30823-06-23 מכבי צעירי כפר סבא כדורסל נ' עיריית כפר סבא (נבו 26.9.2023).
