דו"ח אי השוויון הבינלאומי 2022 הוא הדו"ח השני שמפרסם ארגון World Inequality Lab. מדובר בארגון שמצהיר על מטרתו להעשיר את האוכלוסייה האזרחית בידע, בשאיפה לממש חזון דמוקרטי עולמי. הארגון אחראי על פרויקטים כגון מאגר מידע עולמי לאי שוויון, מחקרים בנוגע למיסוי עבודה, אי שוויון מגדרי, אי שוויון בפליטת הפחמן הגלובלי ועוד. הדו"ח הראשון פורסם בשנת 2018. מטרתו של הדו"ח שפורסם לאחרונה, בדצמבר 2021, היא "להציג את המידע הכי עדכני והכי שלם בנוגע לאי שוויון על מנת לעודד שיח דמוקרטי עולמי בנושא". כל דו"ח מכיל מספר פרקים וסוקר נושאים שונים הנוגעים לאי שוויון. בסקירה זו נסקור את הפרק הנקרא "The Rise of Multimillionaires" והוא עוסק בהעמקת הפערים בעולם בין עשירים לשאר האוכלוסייה הגלובלית.
לפי הדו"ח, הפערים הולכים וגדלים: בשנת 2021, האחוזון העליון המהווה 0.001% מהאוכלוסייה הגלובלית (51,700 אנשים מתוך כ 8 מיליארד החיים בעולם כולו) החזיק ב-6.4% מההון הגלובלי. מאידך, 50% מכלל האוכלוסייה הגלובלית (2.6 מיליארד אנשים) מחזיקים ב-2% בלבד מההון הגלובלי (!). במבט רחב יותר, 10% מעשירי העולם מחזיקים ב-285 טריליון יורו המהווים 76% מההון הגלובלי; מעמד הביניים שאחוזם באוכלוסייה הוא 40% מחזיק ב-85 טריליון יורו המהווים 22% מההון הגלובלי; והמעמד הנמוך שאחוזם הוא 50% מהאוכלוסייה מחזיקים רק ב2% מההון הגלובלי (שהוא 8 טריליון יורו). פערים קיצוניים אלה הם מטרידים.
הדו"ח מצביע על צמיחה בעושר הפרטי משנת 1990 ועד היום. הצמיחה בעושרם של עשירי העולם נעשית בקצב מהיר יותר ובאחוזים גדולים יותר מצמיחת עושרם של מעמד הביניים והמעמד הנמוך. ניתן לראות כי עשירי העולם נפגעים הרבה פחות ממשברים כלכליים גלובליים, בעוד שמעמד הביניים והמעמד הנמוך מתקשים הרבה יותר להתאושש ממשברים פיננסיים. כך, משבר הסב-פריים משנת 2008 ומשבר הקורונה של שנת 2020 פגעו קשות במעמד הביניים ובמעמד התחתון ופחות במעמד הגבוה.
לפי הדו"ח, החל משנת 1980 הונהגה במדינות המערב מדיניות כלכלית שמרנית, על ידי ראש ממשלת אנגליה באותה עת מרגרט ת'אצ'ר, נשיא ארה"ב רונלד רייגן ונשיא צרפת פרנסואה מיטרן. תחת הנהגתם, המדינות העשירות התאפיינו במיעוט רגולציה פיננסית, הפרטות של מפעלים רבים וחסר במיסים פרוגרסיביים. נטען כי מדיניות זו העמיקה את הפערים בין עשירים לעניים במדינות המפותחות והעשירות. מנגד, משנת 1910 ועד לשנת 1970 המדיניות הכלכלית של מדינות עשירות אפשרה לצמצם פערים בין עשירים לעניים. בשנים אלו בוצעו פעולות כגון גביית מיסי ירושה ומיסים פרוגרסיביים, והלאמת תחומים בעקבות מלחמות העולם הראשונה והשנייה. המשבר הכלכלי של 1929 והכרזה על עצמאותן של הקולוניות המערביות, השפיעו גם כן על מגמה של צמצום פערים. כתוצאה מכך, עד לשנת 1970, ההון בו החזיקו עשירי העולם בהשוואה לשאר האוכלוסייה פחת ב-25%. ואולם, לפי הדו"ח, משנת 1980 ועד היום מורגשת העמקת פערים בין עשירים לעניים בארה"ב וגם באירופה, ובארה"ב קצב העמקת הפערים הוא גדול יותר. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא שבאירופה הצליחו לשמר מעמד ביניים חזק יותר, בעוד שבארה"ב מעמד הביניים קורס תחת החובות הכבדים בהם הוא מצוי (בעיקר חובות נדל"ן שתרמו גם ליצירת המשבר הכלכלי של 2008). מומחים צופים שהעמקת הפערים באירופה תתרחב עקב נתונים מהעשורים האחרונים המצביעים על צמיחה ברורה של אי השוויון בין מעמד הביניים לעשירון העליון.
המצב במדינות עם תמ"ג נמוך איננו שונה. במדינות אלה קשה יותר למדוד את הפערים ולקבל נתונים מדויקים כמו במדינות המפותחות. רובן של מדינות אלו, כמו רוסיה, סין, הודו וברזיל, היה מצויות עד שנת 1990 תחת שלטון קומוניסטי או לחלופין שלטון שהטיל רגולציה כבדה. לאחר מכן, הן עברו תהליך של ליברליזציה והפרטה לא מבוקרת שתרמו להעמקת הפערים באי השוויון, כגון היווצרות מעמד האוליגרכים ברוסיה שהתאפשר כתוצאה מרכישה מסיבית וזולה של נכסים שהוחזקו קודם לכן על ידי השלטון. בחלק מהמדינות, אי השוויון נובע מסיבות אחרות כמו ממשל האפרטהייד בדרום אפריקה, או השלטון הצבאי בברזיל שהסתיים רק בשנת 1985 והותיר פערים כלכליים עצומים, שהשפעתם מורגשת עד היום.
נתון נוסף ומעניין הוא סוגי הנכסים שאנשים מחזיקים במעמדות שונים. אנשים שנמנים על העשירון התחתון בדרך כלל מחזיקים את הונם ככסף מזומן בבנק, בעוד שמעמד הביניים בדרך כלל מחזיק את כספו באמצעות נדל"ן או קופות חיסכון להשקעה. ככל שההון גבוה יותר כך גדלות האחזקות בנכסים פיננסיים שונים כגון נכסים עסקיים, נכסי נדל"ן ועוד.
מהדו"ח עולה כי חוסר השוויון הגלובלי והעמקת הפערים בין עשירים לעניים נובע גם מכוחות פנים מדינתיים, וגם מכוחות חוץ מדינתיים. עלייתו של ההון הפרטי ומחסור ברגולציה שתבלום אותו תרמה רבות לאי השוויון. גם הבדלי התשואה על השקעות מהווים סיבה לחיזוק הפערים. מדיניות כלכלית של מדינות יכולה להוות גורם מרכזי במאבק על צמצום הפערים: באמצעות מיסים פרוגרסיביים, הגבלות על היקף ההון הפרטי ורגולציה לפיזור ההון בין שכבות האוכלוסייה בצורה שוויונית יותר.
לסיכום, נראה כי עלייתו של ההון הפרטי והעמקת הפערים התחוללו בצורה מהירה מאוד ונפרסו על פני שלושת העשורים האחרונים, שהיו המשמעותיים ביותר מבחינת אי שוויון כלכלי. מדינות העולם והרגולטורים לא הדביקו את הפער שנוצר, וכתוצאה מכך אנו מצויים במצב המתואר היום. במידה ולא יתבצע שינוי משמעותי לטובת צמצום אי השוויון הגלובלי, וככל שקצב העמקת הפערים יימשך, צפוי שעד לשנת 2070 נגיע למצב שבו 0.1% מעשירי העולם יחזיקו ברבע מההון הגלובלי. ללא שינוי מדיניות משמעותי או משבר עולמי חדש (כמו מלחמת עולם שלישית, משבר כלכלי גלובלי, קטסטרופה עולמית) נראה שהעתיד מזהיר עבור המולטימיליונרים וצאצאיהם.
לדו"ח אי השוויון הבינלאומי לשנת 2022 ראו:
Global wealth inequality: the rise of multimillionaires
