וביתר פירוט: חב' "WW International" מציעה מגוון שירותים ל"ניהול משקל" לקטינים. בשנת 2018, החברה רכשה בעלות באפליקציה בשם "Kurbo" המיועדת לסייע לילדים מגיל 8 לרדת במשקל, באמצעות בניית תפריטי תזונה וליווי מאמן אישי. ממשק האפליקציה ותכניה מעוצבים לקהל היעד הצעיר. האפליקציה אוספת את הנתונים שהמשתמשים מזינים במהלך ההרשמה, מנטרת מידע נוסף תוך כדי השימוש הרציף, ומציגה למשתמשים גרף התקדמות ותוכניות הרזיה בהתאם.

בפברואר 2022, נציבות הסחר הפדרלית של ארה"ב ("Federal Trade Commission" או "FTC") בשיתוף פעולה עם משרד המשפטים האמריקאי, הגישה תביעה נגד מפעילי האפליקציה, בטענה שהפרו את הוראות חוק הסחר הפדרלי ("FTC Act") ואת חוק הגנת הפרטיות של ילדים ברשת האינטרנט ("Children's Online Privacy Protection Act" או "COPPA").  הוראות ה-FTC Act אוסרות על נקיטת פרקטיקה לא הוגנת או מטעה במסחר, והוראות ה-COPPA נועדו להגן על פרטיות ילדים ברשת, ואוסרות על איסוף מידע פרטי על ילדים המשתמשים ברשת אלא אם נמסרה להורים הודעה מוקדמת ובקשת אישור לאיסוף המידע.

הנציבות טענה שהחל משנת 2014, האפליקציה אספה מידע אישי על קטינים מבלי להודיע על כך להוריהם ומבלי לקבל את הסכמתם. ה-COPPA מגדיר "ילדים" כקטינים מתחת לגיל 13, ו"מידע אישי" כמידע מזהה הכולל שם פרטי ושם משפחה, כתובת מגורים, פרטי התקשרות, כתובת IP וכל מידע נוסף שנאסף על-ידי מפעיל הרשת ומקורו במידע פרטי של המשתמש. כדי שמפעיל יוכל לאסוף מידע אישי מילדים, ה-COPPA מציב דרישות שונות: המפעיל חייב להודיע על איסוף המידע להורי הילדים באופן מפורש עוד בטרם החל באיסוף, לגלות מהו המידע המדויק שנאסף ולאפשר להורים להסכים או לסרב. המפעיל רשאי להחזיק במידע למשך זמן מוגבל, שבו המידע דרוש באופן סביר כדי למלא אחר המטרה שלשמה הוא נאסף.

ממצאי החקירה הראו שהחברה לא עמדה בחובות החלות עליה מכוח ה-COPPA. נמצא שהאפליקציה לא הודיעה להורי הילדים על אודות איסוף המידע, טיבו והיקפו, ולא ביקשה לקבל את הסכמתם לאיסוף או לשימוש במידע האמור. בשנת 2019, הנציבות התריעה בפני החברה כי איסוף המידע נעשה בניגוד לחוק. בתגובה, החברה הוסיפה לאתר הודעה לאקונית בדבר איסוף המידע, אך לא סיפקה למשתמשים ולהוריהם הסבר מפורש על אודות טיב והיקף המידע שנאסף. בנוסף התברר כי משתמשי האפליקציה הצעירים יכלו לזייף בקלות את גילם ולהירשם לשירות גם ללא הסכמת ההורים. הסיבה לכך היא שהרישום לא היה כרוך בהזנת פרטי אשראי, וכל שנדרש הוא ללחוץ על תיבה שמאשרת כי הפונה הוא מעל גיל 13. בנוסף נמצא כי המידע שנאסף הוחזק ונשמר על-ידי האפליקציה במשך זמן רב, מעבר למה שהיה נחוץ להדרכת הילדים. למעשה, נמצא כי החברה כלל לא התכוונה למחוק את המידע, והייתה מוכנה לעשות זאת רק לאור בקשות ספציפיות מהורים מודאגים. אשר על כן, הרשויות ביקשו מבית-המשפט המחוזי בקליפורניה להוציא צו-מניעה קבוע אשר בין השאר מורה לחברה להיפטר מהמידע שאספה וכן להטיל עליה קנס כספי.

הפשרה בין הצדדים, שאושרה על-ידי בית-המשפט, כללה מספר הסכמות: ראשית, החברה חויבה לנקוט בכל האמצעים הסבירים, לרבות טכנולוגיים, כדי להבטיח שהורי הילדים יקבלו התראה הולמת בדבר איסוף וניטור מידע על אודות ילדיהם. בכל הנוגע לילדים מתחת לגיל 13, החברה חויבה לקבל את הסכמת הורים לאיסוף המידע האישי אגב שימוש באפליקציה. שנית, על החברה להימנע מלעשות שימוש במידע שכבר נאסף על-ידה בדבר משתמשים באפליקציה ללא אישור ההורים, להשמיד אותו תוך 30 ימים ממועד כניסת הסדר הפשרה לתוקף, ולהודיע על כך לרשויות תוך 90 ימים ממועד זה. בנוסף, עליה להשמיד כל תוצר שהפיקה בהתבסס על המידע שכבר נאסף, לרבות האלגוריתם שנבנה על-בסיס המידע האמור. לבסוף, עליה לדווח על כל מידע חדש שנאסף ממשתמשים צעירים, מה המידע שנאסף, מה מטרת איסוף המידע ותוך כמה ימים יושמד. על החברה הושת קנס בגובה 1.5 מיליון דולר, שישולמו לקופת המדינה.

נראה כי העובדה שמדובר בקטינים הוסיפה חומרה לפרשה, וחייבה שילוב סעדים, מניעתיים וענישתיים, על מנת להרתיע ולמנוע הישנות ההפרה. חשוב הוא הסעד המורה על השמדת מידע שנאסף שלא כדין, במטרה למנוע מהמפר להפיק תועלת מההפרה. אנו נוסיף, שבכל הקשור למידע פרטי ברשת, מצבם של משתמשים בגירים אינו נראה טוב בהרבה ממצבם של קטינים; שהרי גם רוב המשתמשים הבגירים אינם מודעים להיקף האיסוף והשימוש במידע הפרטי שהם מותירים בכל שימוש אינטרנטי. יש לקוות כי בתי המשפט יראו להקפיד על הגנת המשתמשים במקרים של שימוש לא מיודע במידע פרטי, וזאת גם כאשר המשתמשים הם בגירים.

לחוק ההגנה על פרטיות ילדים ברשת ראו 15 U.S.C. 6501-6508

קישור לאתר האפליקציה www.kurbo.com

להסדר שנחתם בין הצדדים ראוStipulated Order for Permanent Injunction, Civil Penalty, And Other Relief, United States v. Kurbo INC., No. 3:22-cv-00946-TSH (N.D. Cal. Mar. 3, 2022)

לתלונה שהוגשה על ידי הנציבות ראוComplaint for Permanent Injunction, Civil Penalty, And Other Relief, United States v. Kurbo INC., No. 22-cv-946-TSH (N.D. Cal. Feb. 6, 2022)

לעמוד הידיעה באתר הנציבות ראוshorturl.at/uzAJV

המאמר דן בתופעה של "ארגונים אוטונומיים מבוזרים" (Decentralized Autonomous Organizations ובקיצור: DAO's) המבוססים על טכנולוגיית הבלוקצ'יין, ובאפשרות שבעתיד הנראה לעין ארגונים אלה יחליפו את דרכי ההתאגדות ה"מסורתיות", וישמשו כמודל ההתאגדות עיקרי בעידן הדיגיטלי. המאמר סוקר את היתרונות המרכזיים של המעבר מהתאגדויות מבוססות-בירוקרטיה להתאגדויות מבוססות-בלוקצ'יין, ואת הקשיים שמעבר כזה מעורר. "ממעוף הציפור", נראה כי היתרון המרכזי של ה-Dao's נעוץ באפשרות של חבר בני-אדם לאחד משאבים, ולפעול יחד למען הגשמת מטרה כלכלית או חברתית באמצעות מנגנון טכנולוגי לקבלת החלטות, הממזער את "בעיית הנציג". מנגד, קשיים כמו היעדר אסדרה משפטית בתחום, כמו גם בעיית "הפעולה המשותפת" העשויה להתעורר בעקבות המבנה השיתופי, באים ללמד כי בכל הקשור לעתידם של ארגונים אלה – רב הנסתר על הגלוי.

התשתית הטכנולוגית של ה-DAO's מורכבת משלוש צלעות: הצלע הראשונה היא טכנולוגיית הבלוקצ'יין, המשמשת כ"שלד" של המבנה הארגוני. טכנולוגיית הבלוקצ'יין מאפשרת יצירת רשת שיתופית מאובטחת, שעל גביה ניתן לנהל מרשם זכויות דיגיטלי ומבוזר, המכיל פרטים וזכויות הנוגעים ליחסים שבין חברי הארגון ובין עצמם, וכן ליחסים שבין הארגון כישות אחת ובין גורמים חיצוניים. מרשם מבוזר עשוי להכיל מסד-נתונים שמגדיר את מטרות הארגון, דרכי קבלת ההחלטות בו, המדיניות המוניטרית שלו, כיצד ינוהל ועוד, באופן שמזכיר תקנון של תאגיד "מסורתי". הצלע השנייה היא טכנולוגיית ה"חוזים חכמים", באמצעותה אפשר להוציא לפועל החלטות שמתקבלות באופן שיתופי ומתועדות על רשת הבלוקצ'יין. חוזה חכם הוא הסכם שנכתב באמצעות קוד מחשב, ומגדיר תנאים אשר בהתקיימם תבוצע פעולה שהוגדרה מראש. לפי המאמר, טכנולוגיית החוזים החכמים משמשת כ"דבק" המחבר בין חברי ה-DAO, ומאפשרת להם להוציא אל הפועל את ההסדרים הקבועים בתקנון הארגון,. כותב המאמר טוען כי השילוב של הבלוקצ'יין לבין החוזה החכם בכוחו ליצור ארגון המנוהל כרשת עמיתים שיתופית, המאפשרת לחברים בה לקבוע כללים והתניות לפעולתה, ולהוציאם אל הפועל באופן אוטומטי. במילים אחרות – "ארגון אוטונומי מבוזר".

הצלע השלישית בתשתית הטכנולוגית של ה-DAO's, שהופכת את הפעילות לכדאית מבחינה כלכלית, היא "הנכסים הדיגיטליים" (Digital assets), המייצגים ערך וידועים בכינויים כ"אסימונים דיגיטליים" או "מטבעות קריפטוגרפים". חלק מאותם נכסים דיגיטליים משמשים כמטבעות לסחר חליפין (למשל, המטבע "ביטקוין"), בעוד אחרים משמשים כזכות או אגד זכויות ביחס למשאב מסוים (למשל, המטבע "אית'ריום"). עלייתם של הנכסים הדיגיטליים, ויכולתם לסמל ערך דיגיטלי שניתן להמירו כנגד כסף ממוסד "רגיל", מאפשרת ל-DAO's לגייס הון בדמות נכסים דיגיטליים, ולהנפיק נכסים דיגיטליים משלו, המייצגים ערך מסוים. כך, ה-DAO's משמשים כמודל התארגנות חדש, דיגיטלי ומבוזר, המאפשר לחבר בני-אדם לצורך גיוס הון, ולנהלו ביעילות ובשקיפות, כדי להגשים את המטרות הכלכליות והחברתיות הקולקטיביות של חבריו. למשל, DAO's יכולים להשקיע במשותף בניירות ערך של חברות, לרכוש יחד נכסים (דיגיטליים או מוחשיים), לפתח מוצר או שירות ולמוכרו לקהל הרחב.

המאמר עוסק ביתרונות ה-DAO's על פני צורות ההתארגנות "המסורתיות" המוכרות לנו, כגון חברה או תאגיד. אחד היתרונות המשמעותיים של DAO's על פני חברות "מסורתיות" הוא באפשרות לבצע פעולות בהון משותף מבלי להיזקק לדרג ניהולי, כגון דירקטוריון או מנכ"ל. השילוב בין טכנולוגיות הבלוקצ'יין והחוזים החכמים מאפשר לחברי הארגון לקחת חלק פעיל בניהול ענייניו, מכל מקום בעולם ובכל שעה, באמצעות המחשב האישי שלהם. המעורבות הישירה של החברים מייתרת את הצורך בדרג ניהולי, ומטבע הדברים חל צמצום בתופעה של "בעיית הנציג", הרווחת בקרב תאגידים "מסורתיים". בכך כרוך יתרון משמעותי נוסף, בדמות עידוד אנשים פרטיים להשתתף בניהול העסקים שבבעלותם. כמו כן, עצם השימוש במערכת אוטומטית כדי לנהל את עסקי הארגון יוצר חיסכון משמעותי בעלויות האופרטיביות הכרוכות בפעילות "מסורתית" דומה. כך למשל ניתן לחסוך בעלויות הבקרה הפנימית על טוהר המידות והממשל התקין בארגון, מכיוון שמירב פעילותו מתבצעת לפי פקודת מחשב שאינה חשופה להטיות ולשחיתויות.

היתרונות של ה-DAO's עולים בקנה אחד עם המגמה הכללית לפיה ארגונים מסחריים נשענים יותר על מנגנוני ניהול אוטונומיים ומותאמים אישית, המנסים לצפות ולמנוע תקלות מראש. המאמר מציין כי חברות "מסורתיות" אמריקאיות רבות בוחרות להסדיר את הממשל שלהן באמצעות תקנות-עזר מפורטות במיוחד, המנוסחות בלשון מפורשת ובכך מנסות לצפות מראש תרחישים אפשריים בחיי החברה, תוך הסתמכות הולכת ופוחתת על חובות נאמנות אמורפיות. מגמה זו נובעת, בין היתר, מהרצון לייצר וודאות ובהירות במרחב המסחרי, שתוביל ליציבות כלכלית.

אשר לחסרונות: הקושי הראשון עליו מצביע המאמר הוא הסיכונים הכרוכים בממשל ארגוני מבוזר, ובראשם "בעיית הפעולה המשותפת". כאמור, ה-DAO's דוחקים החוצה את הדרג הניהולי בארגון, ויוצרים מסגרת שיתופית שעל פי רוב לא מאורגנת בהיררכיה. היעדר מנגנון ריכוזי עשוי, לעתים קרובות, להוביל לסרבול ולהתייקרות בהליך קבלת ההחלטות של הארגון, ולהוביל לכך שהארגון יחמיץ הזדמנויות עסקיות משתלמות. כותב המאמר טוען שמשקיעים רבים לא מסוגלים להשקיע את הזמן והמאמץ הדרושים בקבלת החלטות עסקיות; לפיכך, במקרה הטוב אותם חברי ה-DAO’s יוותרו על זכות ההצבעה שלהם, ובמקרה הפחות טוב יקבלו החלטה עסקית שגויה שתגרור הפסד כספי. קושי נוסף קשור בכך שתחום ה-DAO's נמצא "בחיתוליו", ועוד לא אותר המודל האידיאלי לפיו יש לפעול. התחום גם טרם עבר הליך מקיף של אסדרה, ולכן חברי DAO’s לא נהנים מהגנות הקנויות למשקיעים "מסורתיים". למשל, חברים ב-DAO's לרוב לא ייהנו מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת או מעקרון הגבלת האחריות, מהם נהנים רוב המשקיעים. כותב המאמר מציין כי נכון להיום השימוש בחוזים חכמים במסגרת DAO's לא יכול להיעשות מבלי להשתמש בסטנדרטים משפטיים ובמושגי "שסתום" כמו חובת תום-הלב והחובה לנהוג בהוגנות וביושר. מעבר לקושי הטכני שבהטמעת המונחים הללו כקוד בשפת מחשב, עולה השאלה כיצד בית המשפט יוכל לפרשם שעה שמדובר בהסכם אוטומטי הכתוב כקוד בשפת מחשב.

כותב המאמר מציע להכיר ב-DAO's כאישיות משפטית הכשרה לבצע פעולות משפטיות, ולאפשר לחבריה להגן על עצמם באמצעות עקרון הגבלת האחריות.

קישור למאמר – The Rise of Decentralized Autonomous Organizations: Opportunities and Challenges

הדו"ח נועד להציג את ההתפתחויות והמגמות המרכזיות במערכת המס בישראל ומשמש כלי לעיצוב מדיניות המס. הדו"ח המאפשר מבט פנימי-ביקורתי על מערכת המס הישראלית ומבט חיצוני-השוואתי למדדי ה-OECD.

לפי התחזית הכלכלית המוצגת בדו"ח, בשנת 2021 מדינת ישראל צפויה להכניס כ-496 מיליארד ₪ ממיסים. מדובר בגידול של כ-22% בהכנסות ממיסים ביחס לשנת 2020, ובגידול של כ-20% בהכנסות ביחס לשנת 2019. ההערכה היא כי הגידול נובע מהתאוששות חלקית של המשק ממשבר הקורונה. ביחס למקורות המס, בשנת 2020 המקור המרכזי היה מס ערך מוסף (32% מסך המיסים שנגבו), והמקור השני בגודלו הוא מס הכנסה על יחידים (30%). נכון לשנת 2021, אוכלוסיית משלמי המסים בישראל נאמדת בכ-4.5 מיליון יחידים, מתוכם כ-52% גברים ו-48% נשים. עם זאת, כמחצית מבעלי ההכנסה החייבת בישראל נמצאים מתחת לסף המס ופטורים מתשלום מס הכנסה, שהם כ-61% מהנשים לעומת כ-37% מהגברים. פער זה נובע, בין היתר, מפערי השכר בין גברים לנשים ומכך שנשים זכאיות ליותר נקודות זיכוי ממס הכנסה.

אחת המסקנות המרכזיות של הדו"ח היא, כי המיסים הישירים בישראל הם בעלי אופי פרוגרסיבי: הנתונים מצביעים על עלייה עקבית בשיעורי מס ההכנסה המשתלמים בעשירונים הגבוהים בהשוואה לעשירונים הנמוכים (40% בעשירון העליון לעומת 10% בעשירון התחתון). לעומת זאת, המיסים העקיפים בישראל נחשבים לרגרסיביים, מאחר ושיעור המסים העקיפים המשתלמים מסך ההכנסה נמוך בהרבה בקרב העשירונים הגבוהים בהשוואה לעשירונים הנמוכים (8% בלבד בעשירון העליון לעומת 37% בעשירון התחתון). זאת ועוד, הדו"ח מראה כי ממוצע שיעור המס העקיף המוטל בישראל גבוה בהשוואה לממוצעי מדינות ה-OECD. זהו נתון בעייתי בהתחשב בכך שמס רגרסיבי נתפס כמס שמגדיל את אי-השוויון בחברה. הדו"ח מראה כי נכון לשנת 2020, רכיב המס שמשקלו הוא הגדול בישראל הוא מס ערך מוסף, המהווה כמעט שליש (32%) מסך המסים שגבתה ממשלת ישראל באותה שנה. מדובר בשיעור גבייה הגבוה בכ-12.7% מממוצע ה-OECD לאותה שנה. הדגש על מיסוי עקיף נחשב לבחירה נפוצה בקרב מדינות קטנות ופחות מפותחות, מאחר ומיסים עקיפים נחשבים לפשוטים יחסית לגבייה. בדו"ח מצוין כי מיסוי עקיף נתפס כפחות מזיק, שכן הוא מעכב פחות את הצמיחה הכלכלית בהשוואה למיסוי ישיר. בסופו של דבר, הדומיננטיות של המיסוי העקיף בישראל מגבילה באופן ניכר את יכולתה של מערכת המס לצמצם את אי-השוויון, לעומת מערך הקצבאות וההעברות שנמצא כיעיל יותר בצמצום הפערים לפי מדד ג'יני. מדד סטטיסטי זה מקובל למדידת אי-שוויון בין משקי בית במדינה. ערכי המדד נעים בין 0 ל-1, כאשר מקדם 0 מייצג שוויון מוחלט בין שכבות האוכלוסייה (כל ההכנסות מתחלקות באופן שווה בין כל משקי הבית במדינה) ואילו מקדם 1 מייצג אי-שוויון מוחלט בין שכבות האוכלוסייה (כל הכנסות המדינה מתרכזות במשק בית אחד בלבד). הדו"ח מצא כי מערכת המס כולה מצמצמת את אי-השוויון (כלומר, "מקרבת" את מדד הג'יני של ישראל למקדם 0) ב-0.024 נק' מדד ג'יני. מערך הקצבאות מצמצם את אי השוויון ב-0.063 נק', ובכך תורם בכפי 2.5 יותר לצמצום אי השוויון בישראל.

אשר להטבות מס: נתוני הדו"ח מראים כי בשנת 2020 המדינה העניקה הטבות מס שונות בשווי של כ-76.6 מיליארד ₪, המהווים כ-20% מהכנסות המדינה ממיסים באותה שנה. הטבות מס, המכונות גם "הוצאות מס", הן למעשה הפסד הכנסות הנובע מפטור, ניכוי, זיכוי, הפחתת שיעור מס או דחיית מועד תשלומו, הניתנים לנישומים שונים (יחידים או תאגידים) או לסוגים שונים של פעילות כלכלית. מרבית הטבות המס שניתנו בישראל בשנת 2020 (כ-40%) נותבו לחיסכון ולהשקעה בשוק ההון (קרנות פנסיה וקרנות השתלמות), בעוד שכ-11% מסך ההטבות נותבו למטרות רווחה ולעידוד התיישבות בפריפריה, ועוד כ-11% סווגו כהטבות למשפחות. מבין כל סוגי ההטבות שניתנו, הטבות המס שנותבו לפנסיה (הפקדה, צבירה ותשואה) עלותן הייתה הגבוה ביותר באותה שנה (23.9 מיליארד ₪, המהווים כ-31% מסך כל ההטבות). לפי עמדתה של הכלכלנית הראשית המוצגת בדו"ח, נראה כי חלוקת הטבות המס שחולקו בישראל בשנת 2021 היתה ריכוזיות מדי, מאחר וכ-80% מסך עלות הטבות המס מרוכזת ב-10 סוגי הטבות בלבד.

פרק 5 של הדו"ח עוסק במס החברות בישראל, ומצביע על מגמה של גידול בגביית מס זה בשנים האחרונות. הפרק מתמקד בהשפעה הרבה של הפער בין שיעורי מס החברות לבין שיעורי מס ההכנסה ליחידים. נמצא כי ככל שהפער גדל והמס על רווחי החברות נמוך יותר מהמס על יחידים, כך מתפשטת תופעה של "חברות ארנק", ויותר יחידים פועלים באמצעות חברה כדי לשלם מס מופחת. למשל, בין השנים 2009-2011 שיעור המס על רווחי החברות היה נמוך בכ-6% משיעורי המס השולי שהוטל על יחידים, מה שהוביל לגידול משמעותי במספר החברות שנוצרו באותן שנים. נתוני הדו"ח מצביעים על ריכוזיות בקרב ההכנסות של חברות בישראל: התפלגות ההכנסות וחבות המס של חברות בישראל לפי עשירונים, מראה כי בשנת 2018 ההכנסה של חברות העשירון העליון תפסה כ-92% מסך כל ההכנסות של חברות בישראל, כשמתוכן 212 החברות המשתייכות לאלפיון העליון ריכזו כ-42% מההכנסות. הדו"ח מראה כי בשנת 2018, 13 חברות המשתייכות למאיון העליון (ומהוות כ-1% מכלל החברות בישראל), זכו בכ-56% מסך הטבות המס שחולקו בישראל באותה שנה.

הדוח מוסיף וסוקר את המגמות המרכזיות במס קניה בישראל, שרובו המוחלט מוטל על מוצרי צריכה בעלי השפעות חיצוניות שליליות, כגון מוצרי טבק, אלכוהול, דלקים וכלי רכב. מס הבלו המוטל בישראל על ליטר "בנזין 95" הוא השני בגובהו בעולם, וגדול בכ-50% מממוצעי מדד ה-OECD. בקשר למכס, הדו"ח מציין כי ההכנסה ממכס בישראל נמצאת במגמת ירידה, בין היתר בשל הרצון לעודד ייבוא, להגביר את התחרות במשק ולהיאבק ביוקר המחיה. עם זאת, בשנת 2020, מחצית מהכנסות המכס נבעו ממכסים על חקלאות ומזון ועל כלי רכב וחלקיהם. ביחס לאגרות, הדוח מצביע על מגמה כללית שראשיתה בתחילת שנות האלפיים, ולפיה גביית האגרות בישראל מצטמצמת עם השנים, כחלק ממדיניות של צמצום האגרות הממשלתיות והצמדת ערכן למדד המחירים לצרכן.

מדובר בדו"ח חשוב הפורש תמונה רחבה על אודות כספי המסים הנגבים מאזרחי המדינה. הגידול המרשים בהכנסות המדינה מהווה הזדמנות לעיין בנטל המס המוטל על יחידים בישראל ולשקול הפחתה בשיעורי מס הכנסה.  בד בבד, ניתן לבחון הפחתה גם בשיעור המע"מ העשויה להקטין את השפעותיו של מס עקיף זה על הגידול באי-השוויון בין שכבות אוכלוסייה. נתוני אי-השוויון הם מטרידים: לא פחות ממחצית מבעלי ההכנסה מצויים מתחת לקו משלמי המיסים, כלומר – הכנסותיהם נמוכות במיוחד. כך גם ראוי לשים לב לפערי השכר המשמעותיים בין גברים לנשים, אשר אין להם מקום במדינה מתוקנת. הממצאים הללו מזמינים דיון רגולטורי לעיצוב מדיניות, בשאיפה לתקן את העיוותים.

דוח מינהל הכנסות המדינה לשנים 2019-2020, ונתונים ראשונים לשנת 2021

מדד המחירים לצרכן מודד את אחוז השינוי שחל במהלך תקופה מסוימת ב"סל מוצרים" קבוע, הכולל מוצרים ושירותים נפוצים שניתן לעקוב באופן סדיר אחר מחיריהם. עלייה במדד המחירים לצרכן מצביעה על עלייה ביוקר המחיה, ושחיקה בערך הכסף (אינפלציה).

גרף אחוז השינוי החודשי במדד המחירים הכללי – אתר הלשכה האמריקאית לסטטיסטיקה

הנתונים שפורסמו באתר הלשכה מלמדים כי העלייה הדרמטית ביותר נצפתה במחירי האנרגיה, שהאמירו בכ-29% במהלך השנה. נרשמה עליית מחירים משמעותית גם בשוק כלי-הרכב המשומשים ובשוק הטבק, בשיעורים של 37% ו-9% בהתאמה. הנתונים מראים כי מחירי המזון עלו בשיעור של 6.3%.

טור שפורסם לאחרונה במגזין New York Times, מבקש להסביר את העלייה החדה במחירים. מוצע כי הסיבה המרכזית לעלייה נעוצה בשיבושים בשרשראות האספקה, שנגרמו בעקבות התפרצות מגפת הקורונה; זאת, מאחר והמאבק במגפה העולמית הוביל לסגרים מרובים ולצמצום היקף המסחר בין המדינות. כפועל יוצא מכך, היכולת של היצרנים לספק כרגיל את מוצריהם ולהפיצם ברחבי העולם נפגעה משמעותית. היצע מוצרי הצריכה בשוק הצטמצם, והוביל לעליית מחירים. יתר על כן, מחסור במוצרים חדשים הוביל לעליית מחירים בשוק המוצרים המשומשים, כך שבתחילת שנת 2021 נרשמה עליה ניכרת במחירי מוצרים מ"יד-שנייה", כגון ספות ומכוניות. נטען כי בעוד שההשלכות על המחירים של מוצרי הצריכה היו צפויות, המאבק הממושך במגפה גרר אחריו גם השלכות פחות צפויות. כך למשל, מתחילת המגפה מחירי הבתים בארה"ב עלו משמעותית, והשאירו קונים פוטנציאליים רבים "מחוץ למשחק" בשוק הדירות. העלייה במחירי הדירות הובילה גם לעלייה במחירי השכירות. העלייה במחירי הדיור (הן בקנייה והן בשכירות) תופסת נפח משמעותי במדד הכללי של מחירים לצרכן.

בכתבה מובאת דעתו של Jerome H. Powell, נגיד הבנק הפדרלי של ארה"ב (The Federal Reserve System), שהתבטא בנושא במהלך נאום בקונגרס. לשיטתו, העלייה החדה במחירים של מוצרי הצריכה היא תוצאה ישירה של הפרת האיזון בין ההיצע והביקוש בשוק. העובדה המדאיגה היא שהעלייה במחירים התרחבה לתחומים נוספים, כמו שוק הדיור. לדבריו, ההתרחבות הזו מגבירה את הסיכון לאינפלציה. דבריו של Powell כוונו לתוכנית פעולה למאבק באינפלציה: בשלב ראשון, ה-FED מתכוון להפסיק לרכוש אג"ח ובכך להזרים פחות כסף לשוק; בשלב שני, התכנון הוא להעלות את שיעור הריבית על ההלוואות, ובכך להאט את הביקוש הכולל בשוק כך שבהדרגה יהלום את ההיצע הקיים. הציפייה היא שהתוכנית הדו-שלבית תביא להאטה בעליית המחירים ובאינפלציה.

בישראל, העלייה במדד המחירים לצרכן בשנת 2021 הייתה מתונה יחסית: לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2021 נרשמה עלייה של כ-2.8% במדד הכללי. הנתונים מלמדים כי העלייה החדה ביותר נמדדה במחירי הריהוט והציוד לבית (עלייה של כ-8.3%). לעומת זאת, בתחום ההלבשה וההנעלה נרשמה ירידת מחירים (ירידה של כ-7.3%-).

גרף אחוז השינוי החודשי במדד הכללי – אתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל

קישור לנתונים מאתר ה U.S. Bureau of Labor Statistics-

קישור לנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל

קישור לטור שפורסם במגזיןNew York Times

הממצאים האמפיריים מבוססים על דיווחים של צרכנים אמריקאים בשנת 2020. אלה מראים כי צרכנים מבוגרים מפסידים סכומי כסף גדולים יותר בשל הונאות ומעשי מרמה, בהשוואה לצרכנים צעירים (גילאים 18-59), אך ממעטים לדווח על כך. הדו"ח מצביע על קשר ישיר בין סכומי ההפסדים ובין גילם של הצרכנים, כשסכום ההפסדים גדל בצורה משמעותית בקרב מבוגרים מעל גיל 80. הדו"ח מראה כי ההונאות הנפוצות ביותר כלפי מבוגרים קשורות לתמיכה טכנית, לזכייה בהגרלות ופרסים או לתחום הרומנטי. בדרך כלל, הנוכלים נוהגים להתחזות לחבר קרוב, לבן משפחה ואף לגורם שלטוני. בשנים 2019-2021 ניכרה עלייה משמעותית בקרב ההונאות האינטרנטיות כלפי צרכנים מבוגרים. הרשות מייחסת את העלייה למגפת הקורונה. ואולם, הנזק הכספי החציוני שנגרם לצרכנים המבוגרים באמצעות הונאות טלפוניות עדיין גדול באופן ניכר מזה הנגרם בשל הונאות אינטרנטיות (1,800$ בהונאות טלפוניות לעומת 200$ בהונאות אינטרנטיות).

הדו"ח מציג פעולות שננקטו במישור האכיפה המנהלית והפלילית, במישור החינוך וההסברה וכן במישור איסוף הנתונים, כחלק מהמאבק בתופעת ההונאות כלפי צרכנים מבוגרים. במישור האכיפה, הדו"ח מתאר מספר רב של מקרים שבהם הרשות נקטה באמצעים נגד אנשים או חברות שהציגו נתונים שקריים בדבר יעילות של מוצרים ששיווקו (כגון מסכות קורונה, תוספי תזונה, אנטנות טלוויזיה), ומקרים שבהם הרשות פעלה נגד הונאות פירמידה (מודל עסקי המציע תגמול כספי עבור צירוף אנשים חדשים ל"עסקה" שלא מתבצעת) והונאות אשראי. הרשות מדגישה כי התנהלות הנוכלים מבוססת על ניצול אי-וודאות כלכלית ובריאותית והבדידות בה מצויים מבוגרים רבים במיוחד בעת הקורונה. ניתן להסיק מהדו"ח, כי כלי האכיפה המרכזי הוא הגשת תביעות אזרחיות נגד נוכלים, שבאמצעותן הושבו לנפגעים מיליוני דולרים.

הרשות ציינה, שלאור פסק-דין של ביהמ"ש העליון האמריקאי בענין AMG Capital Mgmt., LLC v. FTC מאפריל 2021, נפגעה יכולתה להגיש תביעות כספיות להשבת כספים מנוכלים. באותו ענין, בית המשפט פסק כי הסמכות של הרשות לפי סעיף 13 לחוק ה- FTC נועדה לאפשר לה לעתור לבתי-המשפט לקבלת צווי-מניעה, אך לא סעדים כספיים. ביהמ"ש קבע, כי מעתה ואילך הרשות אינה רשאית לתבוע החזרים כספיים בהסתמך על חוק ה-FTC . הרשות ציינה כי תביעות ההשבה היוו כלי אכיפה מרכזי, ושלילתו מקטינה את עוצמת האכיפה כנגד נוכלים.

הרשות האמריקאית פעלה גם במישור החינוך וההסברה: הדו"ח מציג כי בשנת 2021, הופצו כ-1.2 מיליון חומרי קריאה וסרטונים המסבירים מהם סוגי ההונאות הנפוצים, וכיצד הציבור יכול לזהותם ולהתגונן מפניהם. במישור איסוף הנתונים ושקיפותם, הדו"ח מציג את אתר האינטרנט של הרשות, ובפרט הפלטפורמה המקוונת לדיווח מצד אזרחים על הונאות ומרמה. אתר ידידותי ונגיש מאפשר גם לאוכלוסייה מבוגרת לדווח על הונאות, וכך להתמודד עם התופעה של דיווח-חסר.

לדו"ח של הFTC:    Protecting Older Consumers 2020-2021: A Report of the Federal Trade Commission

AMG Capital Mgmt., LLC v. FTC (April 22, 2021)

לסעיף 13 לFTC Act: 15 U.S. Code § 13 – Discrimination in price, services, or facilities

המחלוקת בין הצדדים נסבה על אודות התרופה "פלוויקס". התרופה מיוצרת על ידי סאנופי, חברת תרופות אינובטיבית שהמציאה את החומר הפעיל בתרופה ("קלופידוגרל"), ורשמה בגינו פטנט בשנת 1988. הפטנט של סאנופי פקע כעבור 20 שנים, בשנת 2008; לכן, לכאורה, חברת התרופות הישראלית "אוניפארם" הייתה רשאית לשווק את הגרסה הגנרית לתרופה זו, החל ממועד פקיעת הפטנט, ומבלי להסתכן בתביעת הפרה מצד סאנופי. בפועל, אוניפארם נמנעה מלעשות כן במשך כ-15 חודשים, וזאת נוכח בקשה שסאנופי הגישה לרישום פטנט חדש, בד בבד עם פקיעת תוקפו של הפטנט הראשון. כפי שהתברר, הפורמולה שביסוד בקשת הפטנט החדשה לא היתה אלא גרסה נוספת, זהה בתכונותיה, של החומר הפעיל "קלופידוגרל". הגרסה הנוספת ("Form 2") נוצרה באופן ספונטאני, "בטעות", במסגרת הליך הייצור של הגרסה המקורית ("Form 1"). תופעה זו, המכונה "פולימורפיזם" של חומרים, היא מוכרת בעולם הכימיה. כב' הש' ח' מלצר הסביר את התופעה באמצעות אנלוגיה לקיר לבנים: החומר הפעיל הוא מעין "קיר לבנים", והחלקיקים הקטנים המרכיבים אותו הם ה"לבנים" עצמן. ה"קיר" (החומר הפעיל) יכול להיווצר גם אם ה"לבנים" המרכיבות אותו מסודרות במנח אופקי, וגם אם הן מסודרות במנח אנכי. מבחינה פונקציונאלית, אין חשיבות לשאלה כיצד התגבש החומר הפעיל "קלופידוגרל" (Form 1 או Form 2), שכן שתי התצורות מאפשרות להפיק אותה תרופה בדיוק. העובדה ש"קלופידוגרל" יכול להתגבש בשתי תצורות והעובדה שהתצורה החדשה נוצרה "בטעות" איינה הלכה למעשה את סיכוייה של סאנופי לקבל הגנת פטנט עבור Form 2, וזאת בהעדר התקדמות המצאתית.

סאנופי הייתה מודעת למצב דברים זה, ובחרה להשמיט את נסיבות הגילוי של Form 2 מהבקשה. אוניפארם, שהייתה ערה לאופיו ה"פולימורפי" של החומר הפעיל "קלופידוגרל", נמנעה מלשווק את גרסתה שלה לתרופה, למרות שזו הייתה מבוססת על Form 1. זאת, מכיוון שהייתה מודעת לסיכון שהמרת החומר הפעיל מ-Form 1 ל-Form 2 תתרחש גם בהליך הייצור שלה ותחשוף אותה לתביעה בגין הפרת פטנט מצד סאנופי. בתקופה שבה בקשת הפטנט של סאנופי עבור Form 2 הייתה תלויה ועומדת ("תקופת השקה בסיכון"), אוניפארם עלולה הייתה להיתפס בהפרת פטנט, משום שקיבול הפטנט היה מקנה לסאנופי זכויות מיום הגשת הבקשה. במילים אחרות, נמצא כי בקשת הפטנט החדשה של סאנופי נבעה ממניעים אסטרטגיים, ונועדה לעכב את כניסתה של אוניפארם (ומתחרות נוספות) לשוק התרופה, ובדרך זו להאריך "דה-פקטו" את המונופול של סאנופי בשוק זה.

בבית המשפט המחוזי בת"א נפסק, כי בקשת הפטנט הנוסף של סאנופי עולה כדי הטעיה של רשם הפטנטים. קביעה עובדתית זו, שאומצה פה-אחד בערכאת הערעור, נתמכה בממצא עובדתי, לפיו סאנופי השמיטה מבקשתה פרטים מהותיים ורלוונטיים בדבר נסיבות גילויו של Form 2. נפסק, כי הכללת דוגמה שגויה לצד השמטת המידע המהותי בדבר נסיבות הגילוי, הובילו להתארכות הדיונים בבקשת הפטנט, ולהארכה בפועל של המונופול של סאנופי בשוק התרופה. על בסיס תשתית עובדתית זו, בית-המשפט המחוזי (כב' השופט ע' גרוסקופף) קבע כי מדובר בהטעיה כלפי רשם הפטנטים, אשר מקימה לאוניפארם עילה לפי עשיית עושר ולא במשפט — לטרוף מסאנופי את הרווחים שקצרה על חשבונה במהלך "תקופת ההשקה בסיכון".

בערעור, ברוב דעות, הוחלה העילה של עשיית עושר ולא במשפט תוך פירוש לפי "הפרדיגמה של הפרת כללי התחרות". כב' השופט מלצר הציג מספר פרדיגמות פוטנציאליות ליישום דיני עשיית עושר ולא במשפט, שבאמצעותן ניתן לדון בסוגיה של הפרת כללי התחרות. הראשונה, פרדיגמת הנטילה, עוסקת במקרים שבהם הנתבע נטל משאב מסוים מהתובע, והפיק ממנו רווח. השנייה, הפרדיגמה של הפרת כללי התחרות, עוסקת במקרים שבהם אחד השחקנים בשוק הפר את כללי התחרות, וכתוצאה מכך התעשר. לפי בית-המשפט, הפרדיגמה המתאימה לעניין היא הפרדיגמה של הפרת כללי התחרות.

פרדיגמת הנטילה מתמקדת בהגנה על אינטרס הציפייה של הנפגע, שהמפר נטל ממנו משאב קונקרטי ובשל כך התעשר. לעומת זאת, הפרדיגמה של הפרת כללי התחרות מתמקדת בהגנה על האינטרס הציבורי שבקיומה של תחרות חופשית. הפרדיגמה של הפרת כללי התחרות מבוססת על ההבנה שהפרת כללי התחרות פוגעת בציבור הצרכנים. כב' השופט מלצר קבע כי לפרדיגמה של הפרת כללי התחרות יש כוח הרתעה רב כנגד מפרים פוטנציאליים, שכן היא מתבוננת ברווחים שצמחו למפר כתוצאה מהפגיעה באינטרס הציבורי שבשמירה על התחרות, ולא רק ברווחים שצמחו כתוצאה מפגיעה באינטרס של התובע הספציפי בתיק. ההלכה מאפשרת לשלול מהמפר את כל הרווחים שצמחו לו בעקבות ההפרה. היא מבטאת את החשיבות הרבה שמייחס בית-המשפט לאינטרס הציבורי בשמירה על תחרות הוגנת.

סיכומו של דבר: בית-המשפט העליון פסק שסאנופי הטעתה את רשם הפטנטים, ביודעין ובמתכוון, מתוך כוונה לשמור על המונופול שלה בשוק התרופה למשך זמן נוסף. ההכרעה מבוססת על כך שסאנופי הגישה בקשה לפטנט שסיכוייה היו מלכתחילה קלושים, תוך הסתרת מידע עובדתי רלבנטי, ובכך מנעה מהמתחרה להפיץ גרסה גנרית לתרופה. הדיון הוחזר לבית-המשפט המחוזי, לצורך קביעת סכום ההשבה, באספקלריה של הפרדיגמה להפרת כללי התחרות.

ראו: ע"א 2167-16 Sanofi נ' אוניפארם בע"מ