ביוני 2022, בית המשפט העליון האמריקני פסל חוק של מדינת ניו-יורק שהגביל את זכותם של אזרחים תושבי מדינת ניו-יורק לרכוש ולשאת נשק במקומות ציבוריים. דובר בסעיף 400(2)(f) לחוק העונשין של מדינת ניו-יורק משנת 1913 (New York State Penal Law), שקבע כי הרשות רשאית לסרב להעניק לאדם רישיון נשק, אם לא הציג עילה ראויה להחזקתו. על המבקש להדגים צורך מיוחד בהגנה עצמית: "A license for a pistol or revolver, other than an assault weapon or a disguised gun, shall be issued to have and carry concealed, without regard to employment or place of possession, by any person when proper cause exists for the issuance thereof".
כב' השופט קלרנס תומאס, בדעת רוב, קבע כי החוק הניו-יורקי סותר את החוקה האמריקנית. התיקון השני לחוקה מעגן את הזכות לשאת נשק להגנה עצמית. נפסק כי זכות זו היא מוחלטת ומדינות ארה"ב אינן רשאיות לפגוע בה: "A well-regulated Militia, being necessary to the security of a free State, the right of the people to keep and bear Arms, shall not be infringed״. הפרשנות שאימץ בית המשפט העליון לתיקון השני לחוקה היא בהקניית הגנה מלאה על זכותו של אזרח לשאת נשק. בית המשפט הוסיף והסתמך על תיקון 14 לחוקה האמריקנית הקובע כי אסור למדינות לשלול מאזרחים את זכויותיהם החוקתיות – ״No state shall make or enforce any law which shall abridge the privileges or immunities of citizens of the Unites States״. לדעת הרוב, חוק העונשין של מדינת ניו-יורק שולל, הלכה למעשה, את זכותם של אזרחי ניו יורק להגן על עצמם. לפי המתואר בפסק הדין, אזרחים התקשו לעמוד בהוכחת ״העילה הראויה״ ולקבל רישיון. בית המשפט מצא בכך פסול. עמדת הרוב נתמכה בשופטים הנחשבים שמרנים: קלארנס, רוברטס, אליטו, גורסוץ׳, קונהו ובארט. נפסק כי ההגנה העצמית היא ערך עליון ביחס לסכנות הטמונות בהחזקת נשק במרחב הציבורי.
פסק-הדין הפך את פסק-דינו של בית המשפט קמא בניו יורק מפברואר 2018, שקבע כי אין לבטל את החוק. ראשית ההליך היא בעתירה שהגישו ברנדון קוך (Brandon Koch) ורוברט נאש (Robert Nash), ושלוחה מקומית של איגוד הרובאים הלאומי, ה-NRA (National Rifle Association). העתירה הוגשה נגד מדינת ניו יורק, והמפקחים על הטיפול בבקשות הרישוי לנשיאת נשק, לאחר שבקשתם של קוך ונאש לרישיון נשק נדחתה, מהסיבה שהיו חייבים בהוכחת ״צורך מיוחד״ לנשיאת נשק, בהתאם לסעיף 400(2)(f) לחוק העונשין של מדינת ניו יורק. העתירה התבססה על הטענה לפיה אזרחים שלא ניתן להם רישיון אינם מסוגלים להגן על עצמם מפני סכנות. זאת, בפרט לאור אירועי טבח שאירעו בארה״ב לאחרונה ואשר מתרחשים בה מעת לעת. מנגד נטען על ידי המשיבה בתיק, משטרת ניו יורק, כי הענקת רישיונות לנשיאת נשק ללא מגבלות עלולה דווקא להגביר את אירועי הטבח וכי עדיף שרשויות החוק הן אלה שתדאגנה להשליט סדר ברחובות ולהגן על התושבים. בבית המשפט העליון, המערערים טענו כי המדינה מונעת מאזרחים שומרי חוק להשיג רישיון לנשק. מנגד, נציגי המדינה טענו כי העותרים קיבלו היתר לשאת נשק לצורך אימוני ירי וציד הרחק ממקומות מיושבים וכי לא הוכיחו צורך לשאת אקדח כמעט בכל מקום ציבורי.
בית המשפט העליון אימץ את עמדת העותרים ופסל את החוק המגביל. שופטי הרוב ציינו כי הפסיקה תקפה למדינת ניו יורק בלבד, ואין היא משפיעה על משטרי רישוי נשק במדינות אחרות בארצות הברית. בדעת מיעוט, כב' השופט ברייר (Breyer), וכב' השופטות סוטומאיור (Sotomayor), וקאגן (Kagan), סברו כי על רקע ריבוי מעשי הטבח בארה״ב ובייחוד לאור גל הגזענות הפוקד את המדינה, אין להסיר את מגבלות נשיאת הנשק. כב' השופט ברייר ציין כי רק בשנת 2020, מספר האמריקאים שנהרגו מנשק חם עמד על 45,222 (!). עוד צוין כי בשנת 2017, נמצאו בארצות הברית כ-393.3 מיליון כלי נשק שהוחזקו על ידי אזרחים, שהם כ-120 כלי נשק לכל 100 איש – יותר רובים לנפש מכל מדינה אחרת בעולם. לשם השוואה, הוצג שתימן מדורגת במקום השני עם 52.8 כלי נשק לכל 100 איש. כתוצאה מכך, ובאופן לא מפתיע, ארצות הברית סובלת משיעור גבוה באופן חריג של מקרי מוות ופציעות הקשורות לנשק חם.
פסיקת בית המשפט בניו-יורק –
New York State Rifle & Pistol Association, Inc.; Robert Nash; and Brandon Koch v. George P. and others, 3d 143 (Dist. Court, ND New York 2018).
פסיקת ביהמ"ש העליון –
New York state Rifle & Pistol Association, Inc. Et Al. v. Bruen superintendent of New York state police, Et Al. (2022).
נציין כי לאחר פסיקת ביהמ״ש העליון, נחתם חוק חדש במדינת ניו יורק: "N.Y Concealed firearms (2022)". חוק זה מגדיר "מקומות רגישים" בהם אסורה נשיאת נשק, כמו כיכר הטיימס סקוור ותחבורה ציבורית. חוק זה מגביל נשיאת נשק במקומות ציבוריים הומי אדם, בהם מחריפה הסכנה לציבור.
נוסיף כי במאי 2023, בית המשפט העליון האמריקאי הוציא החלטה (ללא נימוקים), בה סירב ליתן צו מניעה זמני כנגד חוק במדינת אלינוי המגביל מכירה של רובי סער (רובים בעלי יכולת קטילה המונית). ראו: National Association for Gun Rights v. City of Naperville (17.5.2023) – https://www.supremecourt.gov/orders/courtorders/051723zr_3314.pdf.
בכך אושרה החלטת בית המשפט הפדרלי המחוזי במדינת אילינוי: שם, כב' השופטת קנדל סירבה להוציא צו מניעה זמני לטובת העותר (בעל חנות למכירת כלי נשק) כנגד חוק המגביל נשיאת נשק. כב' השופטת ציינה כי התיקון השני לחוקה נועד לאפשר לפרט להחזיק נשק אישי רק לטובת הגנה עצמית אך לא לאפשר החזקה של נשק קטלני המסוגל לטבוח בהמונים. ראו: Bevis et al v. City of Naperville, Illinois (N.D. ILL. 2023) – https://law.justia.com/cases/federal/district-courts/illinois/ilndce/1:2022cv04775/418943/63
הנה כי כן, נראה כי בארצות-הברית מסתמנת הבחנה בין רכישת נשק אישי לצרכי הגנה עצמית, שיש להתיר, לבין רכישת נשק קטלני, כמו נשק אוטומטי המסוגל לקטול המונים, הראויה להגבילה.
ובישראל: לאחרונה התקבל חוק המאבק בכלי הנשק הבלתי חוקיים (תיקון חקיקה והוראת שעה), התשפ"ג–2023. מדובר בהוראת שעה לשנה, מיום 15 במאי 2023. לפי דברי ההסבר להצעת-החוק, ישראל מתמודדת בעת האחרונה עם גל אלימות ופשיעה, עד כדי מאה מקרי רצח בשנה, בחברה בכללותה ובעיקר בחברה הערבית. על הרקע הזה, ולפי סעיף 4 לחוק החדש, העונש המרבי שנקבע לעבירת החזקה או הובלה של חלקי נשק מהותיים הוא חמש שנות מאסר, ושל חלקי נשק לא מהותיים – שלוש שנות מאסר. החוק מוסיף עילות חדשות לביצוע חיפוש ללא צו שופט, במטרה להקנות למשטרת ישראל כלי אכיפה יעילים לתפיסת כלי נשק בלתי חוקיים (סעיף 3). כן נקבע הסדר חילוט בעבירות של סחר לא חוקי בנשק. לפי סעיף 4(י) לחוק, ניתן לחלט לאוצר המדינה כל רכוש של מורשע בעבירת סחר בנשק, אלא אם בית המשפט סבר שלא לעשות כן מטעמים מיוחדים. החילוט הוא כלי רב עוצמה שמאפשר את שלילת רכוש ואת הרווח שהופק מהפעילות העבריינית, והעברתם לקניינה של המדינה בצו שיפוטי.
כרקע לחוק החדש נזכיר כי ביולי 2020 פורסם דו"ח ועדת המנכ"לים להתמודדות עם הפשיעה והאלימות בחברה הערבית, שהמליצה להחמיר את הענישה לגבי סחר לא חוקי בנשק: https://www.gov.il/BlobFolder/generalpage/150320_challenge/he/arab_Violence_Report_2020_Hebrew.pdf
