בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את עתירתה של בזק – החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, כנגד החלטת מנכ"ל משרד התקשורת להטיל עליה עיצום כספי בסך 11,163,290 ₪, לאחר שזו הפרה את חובתה לאפשר לספקים חלופיים בשוק לחכור ממנה מקטעי תשתית לצורך אספקת שירותי טלפוניה. חובה זו הוטלה על בזק במסגרת תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (שימוש ברשת בזק ציבורית של מפ"א), תשע"ה-2014. הוראה זו היא חלק מרפורמת השוק הסיטונאי, שמטרתה להגביר את התחרות בשוק התקשורת והטלפוניה ולהביא להוזלת מחירי השירותים בענף ולשפר את השירות לצרכנים. בזק לא נקטה פעולות להתאמת התשתית שלה לשם אספקת שירותי הטלפוניה ולמעשה לא סיפקה את השירות שהוטל עליה מכח התקנות. בית המשפט לעניינים מנהליים פסק כי בהחלטת מנכ"ל משרד התקשורת להטיל עיצומים כספיים על בזק לא נפל פגם והיא סבירה בנסיבות העניין (עת"מ 61985-02-19 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' מדינת ישראל ואח', מיום 18.04.2021).
רפורמת השוק הסיטונאי מצויה ברקע עתירה זו. בזק מפעילה תשתית רשת תקשורת נייחת, בהתאם לרישיון שניתן לה מכוח חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. תשתית זו מגיעה כמעט לכל בית בישראל. הקמת תשתית נייחת עצמאית כרוכה בהשקעת משאבים כלכליים עצומים ומהווה חסם כניסה לתחרות בשוק התקשורת. מסיבה זו, נקבע במסגרת הרפורמה שחב' בזק תחויב לאפשר לספקי שירות אחרים בשוק לחכור ממנה מקטעי תשתית ובאמצעותם יוכלו לספק שירותי תקשורת לציבור. בעקבות שתי וועדות ציבוריות, הנחה שר התקשורת את בעלות התשתית (חברות בזק ו"הוט") ואת ספקי השירות (גולן טלקום, סלקום, פרטנר ונוספים) לנהל משא ומתן לשם גיבוש הסכם לשימוש בתשתית. לאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה, פרסם משרד התקשורת את רשימת השירותים הסיטונאיים שבזק מחויבת לספק לספקי טלפוניה. בזק טענה שאין הצדקה להכליל את הטלפוניה בין השירותים הסיטונאיים, משום שאספקת שירות כזה אינו ישים וגורם לפגיעה בקניינה. לאחר שמיעת טענותיה ועיון בהמלצות מומחים, קבע שר התקשורת את הוראות אסדרת השירותים הסיטונאיים, שקובעות את דרך אספקת שירות הטלפוניה הסיטונאי ואת התעריפים המרביים שבזק רשאית לגבות מספקי השירות. החלטה זו עוגנה בתקנות התקשורת (בזק ושידורים) (שימוש ברשת בזק ציבורית של מפ"א), תשע"ה-2014.
בזק עתרה לבג"ץ (בג"ץ 8976/14 בזק – החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' שר התקשורת, מיום 23.05.2016). בעתירתה, בזק תקפה את ההחלטה המחייבת את החברה לספק את שירותי הטלפוניה על גבי התשתית שבבעלותה. במקביל לדיונים בעתירה, בחן משרד התקשורת שלושה פתרונות טכנולוגיים באמצעותם תוכל בזק לבצע התאמות בתשתית במטרה לאפשר לספקים נוספים לספק את שירותי הטלפוניה. ואולם, בזק דחתה את שלושת הפתרונות שהוצעו לה בטענה שהם אינם ישימים. במשך כל זמן הדיונים בעתירה, בזק לא פעלה להתאמת התשתית שבבעלותה לתוכנית שקבע השר. במאי 2016 דחה בג"ץ את עתירתה של בזק.
חובת בזק מכוח התקנות הנ"ל נכנסה לתוקף במאי 2015. חרף חלוף הזמן, החברה לא החלה להיערך לאספקת שירות הטלפוניה. כתוצאה מכך, ועל מנת למנוע את המשך העיכוב ביישום התקנות, החל מחודש אוקטובר 2015 נוהל שיח בין בזק למשרד התקשורת במטרה לקבוע הסדר זמני. כשנתיים לאחר מכן, פרסם משרד התקשורת הסדר זמני, לפיו בזק תעניק שירותי Resell לספקי השירות: בזק תמכור לספקים דקות שיחה, והם ימכרו אותם ללקוחותיהם במחיר קמעונאי, ללא שינוי בניתוב השיחות. ההסדר הוגבל לשנה. לקראת תומו, פנתה בזק למשרד התקשורת בבקשה להאריך את ההסדר הזמני. בקשתה נדחתה. בעקבות כך, הודיעה בזק שלא תספק את שירות הטלפוניה כפי שנקבע בתקנות, גם בתום ההסדר הזמני. בגין אי אספקת שירות הטלפוניה הסיטונאי בתקופה שבין מאי 2015 לאוקטובר 2015 ונוכח הסירוב של בזק לקיים את החלטת השר, ביום 27/12/2018 החליט מנכ"ל משרד התקשורת להטיל על בזק עיצום כספי בסך 11,163,290 ₪.
ביהמ"ש לעניינים מנהליים התייחס בהכרעתו לשני עניינים משמעותיים הנוגעים לעתירה המנהלית: ראשית, נפסק שאין לאפשר לבזק לתקוף בעקיפין את החלטת השר לעניין אסדרת שירותי הטלפוניה נוכח התנהלותה: בזק בחרה להפר ביודעין את החלטת השר ולהשתהות בתקיפת ההחלטה. בעצם התנהלות זו בזק עשתה דין לעצמה ובכך נפל פגם בהתנהלותה. שנית, היקף ההתערבות השיפוטית של בית המשפט בהחלטה להטיל עיצומים כספיים ייעשה בהתאם לכללי המינהל הציבורי. בית המשפט פסק שאין מקום להתערב בהחלטה משום שהיא אינה נגועה באי-סבירות קיצונית ולא נפל בה פגם. מנכ"ל משרד התקשורת ביצע את חובתו ובתוך כך התייעץ עם הוועדה המייעצת שלפי החוק בטרם החליט להטיל את העיצום הכספי.
לפסק הדין: עת"מ 61985-02-19 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' מדינת ישראל ואח' (פורסם בנבו, 18.04.2021)
