לאחרונה נפסק שחיסיון עיתונאי חל לא רק על זהות האדם שמסר לעיתונאי מידע (המקור), אלא גם על תוכן המידע, כגון דברים שהמקור אמר ומסמכים שמסר לעיתונאי לצרכי הכנת הפרסום (רע״פ 83664-02-26 עמרי אסנהיים נ׳ משטרת ישראל, מיום 20.5.2026). הלכה זו מחזקת את היקפו של החיסיון העיתונאי בישראל ומכירה בחשיבותה של העיתונות לחשיפת פרשות שחיתות ולשיח הציבורי.
הרקע לפסק הדין הוא ריאיון שערך העיתונאי אסנהיים לאליעזר פלדשטיין ואשר שודר ב״כאן 11״. הריאיון עסק בחקירה שנפתחה בשנת 2024 בחשד לפיו פלדשטיין ויונתן אוריך מסרו שלא כדין ידיעה סודית לישראל איינהורן, כדי שזה יביא לפרסומה בעיתון הגרמני ״בילד״. בריאיון סיפר פלדשטיין על פגישה לילית שקיים עם צחי ברוורמן, ראש הסגל של ראש הממשלה, שעסקה בחקירת פרשת הבילד. בעקבות הריאיון, נפתחה חקירה במשטרה בנוגע לפגישה הלילית. עקב כך, יונתן אוריך, חשוד בפרשת הבילד, הגיש בקשה שבית המשפט יורה על העברת כלל חומרי הריאיון לידיו, בטענה שיש לו אינטרס ישיר בחומרים כחשוד בפרשת הבילד. בהמשך הגישה גם המשטרה בקשה לבית המשפט להורות לאסנהיים למסור לה את חומרי הריאיון לצורכי חקירה. בית משפט השלום דחה את בקשת אוריך, בנימוק שאין זה ראוי שחשוד יקבל לידיו חומרי חקירה בשלב החקירה, וכי ככל שבקשת המשטרה תתקבל, המשטרה תעביר להגנה את חומרי החקירה הרלוונטיים בבוא העת. לעומת זאת, התקבלה בקשת המשטרה ובית המשפט הורה לאסנהיים למסור לה את כלל חומרי הגלם נשוא הריאיון. בהחלטה צוין כי מאחר שפלדשטיין התראיין בגלוי, אין מדובר במקרה של מקור שזהותו טעונה הגנה. עוד נמצא שחומרי הגלם עשויים להיות רלוונטיים לחקירה, משום שהריאיון הערוך לא בהכרח משקף את מלוא הדברים שאמר פלדשטיין. בית המשפט סבר כי החיסיון העיתונאי נסוג במקרה זה מפני צורכי החקירה.
אסנהיים הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז, בטענה שהצו המחייבו למסור את חומרי הריאיון פוגע בחיסיון העיתונאי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. אסנהיים הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, והרשות ניתנה. בית המשפט העליון קיבל את הערעור ופסק שצו להסרת חיסיון עיתונאי צריך לעמוד בשני מבחנים מצטברים: תחילה על המשטרה להראות שהחומרים המבוקשים רלוונטיים ונחוצים לחקירה. בשלב שני יש לברר את שאלת החיסיון: אם החומרים רלוונטיים ונחוצים, יש לבחון אם הם חוסים תחת חיסיון עיתונאי, ואם מתקיימת הצדקה להסירו.
במקרה דנא, בית המשפט העליון מצא שהחומרים אמנם רלבנטיים לחקירה אך חל עליהם חיסיון עיתונאי. חיסיון זה אינו מוגבל לזהות המקור; החיסיון עשוי לחול גם על תוכן המידע שהמקור מסר לעיתונאי, ובפרט על חומרי גלם שלא פורסמו, כגון דברים שנאמרו במהלך ריאיון, אמירות שנמסרו ״שלא לציטוט״, הקלטות בלתי ערוכות, מסמכים שנמסרו וחומרים נוספים שנאספו במסגרת העבודה העיתונאית. ההצדקה לכך היא שמקור עשוי להסכים שעצם זהותו תיחשף לציבור, ועם זאת להניח שלא כל דבר שמסר לעיתונאי יועבר בעתיד לרשויות החקירה. עם זאת, החיסיון איננו מוחלט. בית המשפט ציין שהחיסיון העיתונאי נותר יחסי, וניתן להסירו במקרים מתאימים. כאשר רשות חוקרת מבקשת לקבל חומרי גלם עיתונאיים, עליה להצביע באופן קונקרטי על קשר בין החומר המבוקש לבין צורכי החקירה.
במקרה הנדון נמצא שבקשת המשטרה הייתה רחבה מדי. המשטרה ביקשה לקבל כל מסמך, הקלטה, חפץ או דבר הקשור במישרין או בעקיפין לריאיון, ובכלל זה את כלל ההקלטות הבלתי ערוכות והמסמכים הנוגעים לריאיון. בית המשפט קבע כי בקשה כזו אינה עומדת בדרישת הרלוונטיות והנחיצות, משום שהיא לא מבהירה אילו חומרים דרושים לחקירה ומדוע. נפסק שאין מקום לאפשר למשטרה לקבל תחילה את כלל החומרים ורק לאחר מכן לברור מתוכם את מה שעשוי להיות רלוונטי. אשר על כן, בית המשפט ביטל את הצו שניתן כנגד אסנהיים למסירת חומרי הריאיון.
הלכת אסנהיים חשובה משום שהיא מחדדת את מעמדם של חומרי גלם עיתונאיים בדין הישראלי, מתוך הכרה בכך שחופש העיתונות הוא ״ערך מוגן״ ו״אינטרס ציבורי שיש להתייחס אליו כשיקול כבד משקל״. בית המשפט הזכיר כי עיתונות חופשית היא ״תנאי הכרחי למשטר ייצוגי, לממשל תקין והוגן, לחירויות האדם״, וכי לעיתונות תפקיד מרכזי בביקורת על רשויות השלטון ובחשיפת מידע לציבור. לכן, אף שעיתונאי אינו רשאי לסרב תמיד למסור חומרים לרשויות החקירה, הרי שנדרשת בחינה זהירה ומדויקת להסרת חיסיון כאשר מדובר בחומרים שלא פורסמו, ובהם דברים שנאמרו לצורך ריאיון, מסמכים שקיבל, הקלטות בלתי ערוכות וחומרים שנאספו במסגרת הכנת הפרסום. בכך מבקש פסק הדין לאזן בין צורכי החקירה הפלילית לבין ההגנה על תהליך העבודה העיתונאית, שעליו נשענת יכולתה של העיתונות למלא את תפקידה הציבורי.
גישה דומה מוכרת בפסיקה הפדרלית בארצות הברית. בעניין United States v. Cuthbertson נדונה בקשת נאשמים בהליך פלילי לחייב את רשת CBS למסור להם חומרי גלם שנאספו במסגרת הכנת כתבה לתוכנית Minutes60, ובהם ראיונות, תיעוד וחומרים שלא שודרו. בית המשפט פסק שאין לראות בחומרי עבודה עיתונאיים שלא פורסמו משום חומר שניתן לקבלו באופן גורף רק משום שעשויה להיות לו תועלת להגנה. לעיתונאים עומד חיסיון יחסי, המבוסס על ההגנה החוקתית על חופש העיתונות, שחל גם על חומרי עבודה שלא פורסמו, ולא רק על זהות מקורות חסויים.
פסק הדין בעניןCuthbertson מציב הלכה דומה לזו שנקבעה בפרשת אסנהיים: חומרי גלם עיתונאיים אינם חסינים לחלוטין, אך אין לראות בהם חומר חקירה רגיל שניתן לקבלו בבקשה כללית. על מבקש הגילוי להראות צורך ממשי וממוקד בחומר, ובכלל זה שמדובר במידע רלוונטי, מהותי ונחוץ, ושאין דרך מעשית להשיגו ממקור אחר. פסקי דין אלה מלמדים כי ההגנה על חומרי גלם עיתונאיים נועדה לשמור לא רק על מקור אנונימי, אלא גם על תהליך איסוף המידע והעריכה העיתונאית עצמו.
לפסק הדין ראו: רע״פ 83664-02-26 עמרי אסנהיים נ׳ משטרת ישראל – לה״ב 433 (מיום 20.5.2026)
לפסק הדין האמריקני בעניין חומרי הגלם העיתונאיים ראו: United States v. Cuthbertson, 630 F.2d 139 (3d Cir. 1980)
